קורונה יש הרבה מן התפיסה הרוחנית האחת שעליה מדברת חכמת הקבלה: הוא גלובלי ופוגע בכולם, מתפשט ברחבי העולם עד אחרון האדם, חוצה גבולות, ולמרות הפן השלילי שלו הוא מכוון לסוף טוב.
גם חכמת הקבלה מדברת על עולם עגול ומקושר, על כך שהעולם הוא כפר גלובלי קטן שקושר מיום ליום בין כולם, ועל אנושות הולכת ומתחברת כאיש אחד בלב אחד.
אנחנו ממש לא שם, אבל התופעות הגלובליות האחרונות, כמו מגפת הקורונה ואפילו מלחמות גדולות כמו זו שמתרחשת עכשיו במזרח אירופה, יוצרות מעין הרגשה שכולנו נמצאים במרחב אחד. הן מכשירות אותנו בהדרגה לרעיון הרוחני הנשגב, שכולנו נשמה אחת.
הערפול שכולנו לוקים בו, מי יותר מי פחות, תורם לנו רבות להתפתחות הפנימית. הוא מאט את קצב החיים שלנו ומאפשר לנו לחשוב על העתיד ולחשב מסלול מחדש.
אנשים פזיזים פחות, נמצאים פחות בתנועה, לא רצים ולא משתוללים. מתוך הסתכלות מנקודת מבט חיובית על הערפול, אפשר להבחין כי הוא מנתק את האדם מהגישה החומרית והחיצונית אל תדר פנימי יותר, שבהמשך עוד יתברר לנו שהוא תדר רוחני.
האמת, על כל מחלה אפשר להגיד שהיא מכניסה באדם מחשבות מחודשות על החיים, אבל במגפת הקורונה אנחנו רואים זאת בבירור. אם אחרי שנתיים של מגפה, האנושות נעשית רגועה ושקולה יותר, רגישה וחושבת יותר, אז אולי אנחנו על הדרך הנכונה.
✅ רוצים להעמיק?
