לפני כשנתיים וחצי כשהקורונה הופיעה דיברתי עליה בלי סוף. קיוויתי שהיא תעבור על העולם ללא נזק גדול ותגרום לשינוי גדול לטובה בו; שהחברה האנושית תמצא מחדש את היכולת להתענג בחיק המשפחה, להתמלא הנאה מהדברים הפשוטים של החיים, להפסיק את המרוץ של לעבוד שעות כמו עבדים ולהיות עסוקים בתכנון חופשות כמו משוגעים.
בשלושת הסגרים האוויר המזוהם התנקה מעט, האנושות הורידה הילוך ונרגעה, ואפילו בעלי חיים יצאו להתחמם בשמש בפארקים הריקים שבלב הערים. לזמן מה הטבע שהרסנו התעורר והתמתח, עשה סימנים של תחילתו של תהליך שיקום.
מאז עברנו חמישה גלים של קורונה והתחלנו להתרגל לקיומה. פותחו חיסונים והחלו מאבקים פוליטיים סביב המגפה. אומנם קיוויתי שהריחוק החברתי שהקורונה כפתה עלינו ילמד אותנו לשמור זה על זה, לבקש קרבה לבבית במקום לכבוש אחד את השני, אבל ליעד החברתי הזה לא באמת הגענו.
בימים האחרונים שוב נרשמת עלייה בשיעורי ההדבקה בגלל שני וריאנטים חדשים, גם בישראל וגם בעולם, ויש אנשים הלוקים במחלה – גם מחוסנים וגם מי שכבר היו חולים בעבר. אני לא מרגיש שהמגפה אכן מתחדשת, וגם אם כן זה לא מזיז לאיש. כרגיל, אנחנו מתרגלים. המגפה הפכה למחלה, החריג הפך למוכר, והנגיף הקטן שטלטל את העולם הפך מבחינתנו לשפעת קלה.
הציבור עייף מהקורונה, ואפילו כשפתח תקווה, העיר שאני חי בה, מוגדרת כתומה-אדומה, עדיין אנשים ממשיכים לתפקד בה כרגיל, חולים ומבריאים. כל עוד לא מתים, היחס הטבעי והפשוט הוא להמשיך בשגרת החיים.
זה לא שבשנתיים וחצי האלה לא עברנו שינוי. לנגיף היו השלכות רבות על החברה האנושית ואני רואה זאת בבירור בעמותה שלנו, "בני ברוך – קבלה לעם". התנועה הבינלאומית הפכה וירטואלית, קלטה לשורותיה אלפי תלמידים חדשים שמבקשים לדעת מה הטעם בחיים. ימי הקורונה שינו לטובה את אופן העברת לימוד חכמת הקבלה כך שיתאימו לקהל הרחב, ובסופו של דבר הנסיבות הביאו לקשר עמוק יותר בין כל חברי הארגון. על כך יש הרבה מה להודות לקורונה.
אבל זה לא נגמר. הכוח העליון של הטבע לא יפסיק לעורר תופעות וליצור משברים שיחייבו אותנו להגיע לקשר פנימי יותר בינינו, לבבי ורוחני. כי זו תכלית הבריאה: להביא את כל המין האנושי לאחדות, להרגשה שכולנו משפחה אחת, כאיש אחד בלב אחד.
לכן יגיע יומה של הקורונה להיעלם, או שפשוט נפסיק לשים לב אליה, אך במקומה תבוא מכה חדשה שונה ממנה, כזו שתפגע ברובד היחסים בינינו – שם מוקד הקלקול ושם גם עיקר התיקון.
אין לי ספק שהמכה הבאה תחייב אותנו להתקרב יותר זה לזה, תתמקד בפן הרגשי והנפשי, החברתי והאנושי. איך המכה תיראה בדיוק? באיזה אופן ובאיזו צורה תגביל אותנו? קשה לחזות כרגע כוח שטרם התגשם ויצא לפועל, אך בוודאות ובזמן הקרוב כולנו נהיה עדים לכך.
אל לנו לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין למכה שתבוא, אלא דווקא להקדים "להחזיק ידיים זה לזה" ולהתחבר. בסופו של דבר, כמו שכתבו כל חכמי הקבלה לדורותיהם – החיבור בינינו הוא ההגנה הטובה ביותר.
צפו חינם בקורס "לראות מעבר לקורונה"
