שאקיר, עורך דין מוסלמי מקזחסטן, נפטר לא מזמן מקורונה. הוא היה חבר שלי. ועדיין. לפני כעשר שנים אירחנו אותו ואת משפחתו אצלנו בבית לשבוע ימים, כשהם באו לארץ לכנס הקבלה הבינ"ל בת"א. הם לא דיברו אנגלית, אנחנו לא הכרנו את שפתם, אבל איכשהו, הסתדרנו יופי. "שפת האהבה", אמר לי אז שאקיר, "מחברת בין הלבבות". ואני מרגיש שהוא כל כך צודק, ושיש לזה קשר עמוק לסגר שעומד להתחיל.
כשהקורונה מתפשטת במספרים כה גבוהים, הטבע כמו אומר לנו: תיכנסו חזרה לבתים. אתם חייבים להיות מנותקים זה מזה, כי בינתיים אתם מזיקים זה לזה. ואנחנו כמו משיבים לטבע בביטול: מה פתאום! לא רוצים! לא רוצים מסכות, לא רוצים מרחקים, נמאס כבר מכל הפוליטיקה והמשחקים.
אבל תראו אותנו, בשונה מזמני מלחמה, שבהם אנחנו מרגישים אחים לצרה, במשבר הקורונה גם זה לא בנמצא. כל אחד מושך לכיוון שלו, לא מנסה לראות את התמונה הגדולה. נוח לי, סימן שזה מה שצריך לעשות. נקודה.
יחסים אגואיסטיים בין בני אדם, חוסר התחשבות, חוסר אחריות, זלזול בכולם, אלה הם מחוללי הריקבון החברתי. גם אם נפתח את החיסון הכי טוב בעולם, ולא נתקן את יחס האדם לזולת ולכל הטבע, אחרי קוביד 19 עלולות לנחות על ראשינו מכות גדולות יותר. כי בטבע אין מקרים, אלא חוקים שלא את כולם אנחנו מבינים.
איך שלא יהיה, האבולוציה מתקדמת בחיבורים בין ניגודים. כך התפתחו האטומים, המולקולות, החד התאיים והרב תאיים, כל הדומם, הצומח והחי. כולם גם יחד מרכיבים פאזל נהדר, שכל חלק בו ייחודי ומשלים את האחרים. רק האדם לא משתלב, עושה מה שבא לו, ושיקפצו כולם.
והימים נוראים, ושוב באים חגים שבהם נשב לבד בבתים. ואם לא נבין בסגר הזה מה שפספסנו מאז הסגר הקודם, כנראה שגם הוא יהיה גלולת הרגעה זמנית ולא יותר.
ואהבת לרעך כמוך זהו חוק טבע, לא המלצה, לא הטפת מוסר, לא התייפייפות נפש. הריפוי המלא לשורש שממנו צמחה הקורונה מתחיל באל תעשה לחברך מה ששנוא עליך, ומתקדם עד לרמה של אהבת הזולת. אין לנו מה לעשות בחיים, חוץ מאשר לתקן את הקשר בין הלבבות. תיקון פנימי שכזה יעשה את מין האדם מתאים לאינטגרליות שבמערכת הטבע, והיא תאיר לנו פנים.
הווירוסים המזיקים יתחילו להיעלם כלעומת שבאו, כאשר אנחנו נפנים שבעולם מקושר כל כך אין מקום למשחקי האגו ההרסניים, ואין ברירה אלא להיות מחוברים בטוב, מתחשבים ומשלימים. כשנתפוס את זה לעומק, יהיה לנו ברור שפרויקט החירום שלו אנו זקוקים הוא בניית יחסים טובים בין כל בני האדם, כל המחנות והפלגים.
והאמת היא שזו לא צרה פרטית שלנו, הישראלים, אלא מה שחסר בכל העולם, לכל האנשים. שיטה איך לחבר בין ניגודים. אבל כמו תמיד, המחקר והפיתוח של תרופה לאגואיזם הצר היא משימה שמוטלת עלינו, החלוצים. כבר בשורשים שלנו, לפני אלפי שנים, היינו קומץ אנשים מכל מיני שבטים שהתקבצו סביב האידיאה של אברהם. הוא גילה שכל הטבע מאוחד, מחובר, ושכך צריכים לחיות גם בני האדם השונים, בהדדיות, בחסד, באהבת אחים. על הערכים האלה קם עם ישראל, ובלעדיהם אנחנו אסופת זרים, ממש אנשים עוינים.
בשורה התחתונה יש רק שני מצבים אפשריים: שנאה ואהבה, פירוד וחיבור. באיזה מקום פנימי נבחר להיות השנה, זוהי השאלה הגדולה. עליה כדאי לחשוב יחד, מעכשיו ועד הרפואה השלמה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן
