יום: 14 בספטמבר 2020

למה אני רואה את "שנת הקורונה" כשינוי לטובה?

כי מיום ליום אני רואה עד כמה אנשים נמצאים בהכבדה גדולה. כל אדם בעולם: בין אם יהודי בארץ ישראל, מקסיקני או מרוקאי, סיני או איראני, מיום ליום כולם קמים בבוקר לעולם גרוע יותר, מפחיד ומאיים יותר.

קורונה בדבש: תחל שנה ומגבלותיה

ערב ראש השנה ואנחנו בכלל כמו לפני חג הפסח, חוטפים מכות מצרים אחת אחרי השנייה. ישראל מוכת הקורונה שוברת שיא במספר המאושפזים והחולים קשה, ונמצאת לפני סגר שני.

העיר האדומה הראשונה שתנצח את הסגר השני

בכל זאת משהו קטן מנדנד שם בפנים: מה פספסנו בסגר הראשון? מה לא עשינו בסדר? האם זה בגלל שצפצפנו על ההנחיות? שהלכנו עם מסכה על הסנטר ולא על הפה? שהתקהלנו כשאסור? שהתקרבנו יותר משני מטר?

לפרש נכון את המציאות

למה יש לנו נטייה לפרש את המציאות בצורה שלילית? מה יש לחכמת הקבלה ללמד אותנו בנוגע לפרשנות נכונה של מקרי החיים? האם אפשר לשנות את תמונת המציאות, לתכנת אותה כרצוננו?

עידן הקורונה: להודות על הרגע

רק תארו לעצמכם איך מרגיש הורה כשהוא מביט בעיני הילד היקר שלו שסובל, ויודע שזאת אשמתו. זאת תחושה בלתי נסבלת, והיא תרבוץ על מצפונינו כדי שנבין שיש לנו דבר אחד לעשות ואנחנו לא עושים: אנחנו לא מתחברים

נשיקות מבעד למסכות

המחלוקת סביב היחס למגפת הקורונה נמשכת מאז הגל הראשון: השבוע בדיון בוועדת הקורונה בכנסת הביעו 120 חוקרים ומומחים, רופאים ומדענים, התנגדות להטלת סגר.