לבשורה האחרונה של נתניהו על הקמת מפעל חיסונים כחול-לבן, שייתן פרנסה לאלפי משפחות ויהפוך את ישראל למרכז עולמי לייצור ולהפצת תרופות, אין מה להוסיף.
מפעל כזה אכן יכול לספק תעסוקה למומחים רבים, לסייע לכלכלת המדינה ולחזק את מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. אומנם הוא לא ישפר את היחס העוין כלפינו, אבל כן יבסס את מעמדנו.
מפעל כזה לא ישנה את היחס הפנימי של אומות העולם אלינו, מפני שהיחס המפלה של העולם ליהודים נובע ממפעל אחר שאנחנו מתחמקים מלהקימו כבר אלפי שנים, ובסופו של דבר נהיה חייבים. לא נוכל לברוח לנצח. הוא הייעוד שלנו. מפעל החיים שנצטווינו לייסד בעת שהוקמה האומה הישראלית הוא לפתח ולייצר את השיטה לריפוי רוח החברה האנושית, ולהפיצה לכל העולם. בתור פרס נרכוש את אהדתן הכנה והנאמנה של כל האומות.
ולמה אנחנו מתמהמהים בהקמת מפעל שכזה? כי כמו בכל דבר, גם כאן נכנסת הפוליטיקה והורסת כל חלקה טובה, נאחזת בכל סוגיה כזירה למאבקים בין מפלגתיים. אנחנו נוטים להתעסק בשלולית הפלגים שלנו, גסי לב כלפי חובתנו, ולכן העולם טובע במהומות ובמריבות, בים של לחצים וסכסוכים, לא יודע איך לחבר בין הניצים, איך להשלים בין הצדדים.
מיום ליום העולם נעשה חולה ושבור, והסבל מתגבר. בתת-ההכרה העולם מבין מי האחראי לכל הסבל הזה, ובאופן טבעי מי שסובל – שונא את מושא הסבל שלו עד מוות.
אין סיבה אחרת לשום רע אלא רק הפירוד האנושי. כל הליקויים המתגלים הם תוצר של אגו מוגבר שמושל בנו ביד חזקה, מחבל ביחסים בין בני אדם ומייצר תופעות שליליות בכל רמה. בין אם אלו מגפות ביולוגיות או מהומות אזרחים, סופות טבע הרסניות או מלחמות ידי אדם, הפתרון הוא אחד: חיבור.
ואצלנו, נמצא המרשם העתיק לתרופה, הוא רשום בספרי חכמת הקבלה. אנחנו מסוגלים לשחרר את העולם מכל ייסוריו, להפיץ את שיטת החיבור, ואנחנו לא עושים זאת.
עם ישראל ברוך כישרונות. אנחנו יכולים להיות מוצלחים בכל דבר שנבחר, אבל בסופו של דבר – ותבדקו את כל ציר ההיסטוריה היהודית – אנחנו לא מצליחים. כמה פעלנו ועשינו, יצרנו ופיתחנו, ולאן הסתלקה התנובה מכל ההמצאות המוצלחות האלו? קצרו אותה אחרים, הלכו והצליחו איתה בחיים. לנו לא נשאר דבר ביד.
לא בהצלחות גשמיות עלינו לעסוק, אלא לפעול למען תיקון האדם, להביא את החברה האנושית להיות כאיש אחד בלב אחד. זו הפעולה היחידה שבה תהיה לנו ברכה והיא בלבד תישא הצלחה, תביא שפע וכל טוב, לנו ולעולם כולו.
