האחת קפיטליסטית והסכסוך האין-סופי בה אופיו כלכלי יותר, והשנייה קומוניסטית והסכסוך בה בגוון אידיאולוגי יותר. עם זאת הן בארה"ב והן ברוסיה המניע דומה: שליטה. בשתי המעצמות הגדולות הללו הפירוד וההתפוררות בולטים לעין כול. ההפגנות והמהומות הפכו חלק מסדר היום החברתי, ולשתיהן – כל אחת בפני עצמה – אגו ענק ביחס לאנושות וכוחות מנוגדים גדולים בפנים.
הן המדינות הבולטות ביותר, אם כי לא היחידות. הפלגנות שמובילה לתסיסה חברתית עוד תגיע לפתחה של כל אומה בעולם. השבר עתיד לסדוק כל מדינה. סין למשל תיקלע למהומות בין פסיפס העמים שמרכיבים אותה ודוכאו לאורך השנים. ביפן הסכסוך יקבל גוון אחר, ובארצות אירופה צבעים ייחודים של סכסוך ימלאו את היבשת. כולם יגלו את הקרעים בדרכם.
הסיבה לכל המחלוקות החריפות שצצות פתאום היא לאפשר לנו לראות בצלילות מבהילה עד כמה החברה העולמית לא נמצאת בתפקוד בריא ונכון, עד כמה גוף האנושות חולה. ההכרה החותכת הזאת לא תאפשר לנו להתעלם מהמצב, לטמון את הראש בכרית ולהמשיך לישון, אלא לקום ולעשות מעשה.
ומי דואג לכך שנישאר בעיניים פקוחות למצב? הטבע. מערכת הטבע שאנחנו חלק ממנה. ולא רק לנו הטבע דואג, אלא לכל הדוממים, הצמחים ובעלי החיים. כולנו חיים במערכת טבע אחת, מקושרת עד דק בין כל חלקיה. והטבע שתכונתו היא נתינה יצר את כל חלקיו בתכונה הפוכה לו: קבלה. רצון לקבל הנאה.
בעוד בין כל הפרטים מתקיימים יחסי גומלין נפלאים לפי חוק איזון עדין שנע בין קבלה לנתינה, באדם נמצא הרצון לקבל הנאה בגידול מתמיד. יש בו רצונות בסיסיים לאוכל, מין ומשפחה, כמו של כל בעלי החיים, אך גוברות בו גם תאוות לכסף, כבוד ושליטה, ונוסף עליהם חשק גדול לידע והשכלה.
עם התפתחות הרצון האנושי הלך האדם והתרחק מהטבע ומערכת החוקים שבו. האדם דחק יותר את כוח הנתינה מחייו, ובכך הפר לחלוטין את האיזון, עד שכל כולו מכוון רק לקחת ולקבל יותר – לרוב על חשבון הזולת. כך תוך דורות נעשינו אגואיסטים כבדים. גם בישראל.
כשלושים מפלגות מתמודדות בבחירות הקרובות – הבחירות הרביעיות בשנתיים האחרונות. זו תופעה מובהקת של הרצון לקבל, האגואיזם, שככל שהוא גדל הוא הופך תאב שלטון. ובאמת אין כאן מקרה, זו תוכנית הטבע, מחשבת הבריאה, והיא כתובה בספרי הקבלה מזה אלפי שנה. אלא שכעת אנחנו מתקרבים לתקופה מיוחדת בעולם שנקראת "הדור האחרון". הדור האחרון לצמיחת האגו והראשון להתחיל לכסותו בכוח הנתינה שבטבע, הכוח המאחד, המחבר, המשלים באהבה.
השבר החברתי יורגש בישראל באופן שונה מאמריקה ורוסיה. הוא יהיה פנימי ואידיאולוגי יותר. בעוד שאר העמים יגלו שאינם מצליחים להסתדר זה עם זה, אז ישראל תגלה גם למה היא לא מצליחה, ויהיה עליה ללמוד להתאחד על פני הפירוד, ולהפיץ לעולם את שיטתה. מה שנקרא במקורות להיות אור לגויים.
ישראל נוסדה בבבל העתיקה לפני כ-3,800 שנה, כשאברהם אבינו הסתובב בין העמים דאז וקרא לאנשים להתאחד מעל האגו המפריד שהתחיל לראשונה לגבור באנושות. אלה שהתקבצו סביבו למדו ממנו ש"על כל פשעים תכסה אהבה". שאין לנו שום סיכוי להתאחד אם לא נמשוך לעזרתנו את כוח הנתינה מתוך מעמקי הטבע העליון, מתוך החיבור האנושי העמוק והערבות ההדדית שניצור בינינו. אברהם הסביר להם כי אחדות פירושה אהבה מעל שנאה, קירוב וחיבור על פני ריחוק ודחייה. לא אחרת. היא חייבת להיות מורכבת משני כוחות טבע זה על גבי זה, כוח הקבלה השלילי ועליו רוכב כוח הנתינה החיובי.
והנה במעבר מהיר להיום, ימי קורונה, עם ישראל אכן רץ לפני כולם, אבל לא להתאזן, אלא להתחסן. מילא אם לפחות היינו עושים זאת בשקט, אבל למה להשוויץ בפני העולם? העולם לא רואה בכך דוגמה יפה, אלא מסיק שאנחנו אגואיסטים שלא נבראו כמוהם. והם צודקים.
חכמת הקבלה מלמדת כי האומה הישראלית אינה חלק מאומות העולם, אלא היא מעין מדגם מייצג, קבוצה הכוללת את כל האומות בתוכה. וכולם תלויים בה. לכן כל מה שקורה בעולם מאז אסף אותנו אברהם הוא תוצאה ממה שקורה אצלנו. אם יש בנו גאווה יתרה העולם מתפוצץ מאגו. אם יש בינינו סכסוך הוא מתפרץ במקום כלשהו בעולם. אנחנו שורש המריבה. אחרת אומות העולם לא היו מרגישות שאנחנו אשמים במה שקורה להן. והן מרגישות גם מרגישות.
לא נבריא עד שהעולם יבריא. לא נסתדר בינינו עד שהעולם יסתדר. ככה זה עובד. לכן אם אנחנו מרגישים רע, זה לא בגלל שהרע הזה קורה איתנו כמו שנראה לעיניים האגואיסטיות. אלא את הרע הזה אנחנו מרגישים מפני שהוא קיים בכל העמים – ועלינו לתקן אותו, כדי שגם לנו יהיה טוב.
כך פועל המדרג האנושי: אנחנו דוחפים את העולם לאחדות וזוכים אחרונים. ממש כמו שמסודרת התפילה שארגנו לנו החכמים: "על הצדיקים ועל החסידים… ועלינו". אנחנו בסוף. לעצמנו אנחנו דואגים אחרי שסיימנו לדאוג לאחרון האדם. זה סדר העולם.
