מה שנת הקורונה לימדה אותנו?

תיכף מסתיימת השנה, זמן טוב להתבוננות. מה בדיוק עובר עלינו? לא ברור. לאן הקורונה לוקחת אותנו? לא ידוע. בינתיים אנחנו במגננה. מנסים לתפוס מחסה משרשראות ההדבקה. מה שכן ניכר בשטח הוא שהמגפה משנה את העולם. מרגיעה קצת את כולם. פחות רצים, פחות משתוללים, פחות בזבוזים. ופתיחת שנת הלימודים מדאיגה, ומה יהיה עם הילדים בחצר ובכיתה?

הסיבה העיקרית, העמוקה, הפנימית, להתפרצות המגפה היא היחסים האגואיסטיים בין בני האדם, שעברו כל גבול בתקופה האחרונה. מכאן נגזרת המשוואה הבאה: אם נלמד להתייחס טוב זה לזה ונתקדם במשהו לעבר חיבור הדדי, נוכל לקיים את כל סוגי ההתקשרויות בינינו בצורה הכי פתוחה. לעומת זאת, אם אנשים ימשיכו להתייחס רע זה לזה, לא יעזרו שום תרופות וחיסונים, וגם בהמשך לא נוכל להתקרב זה לזה. לא במוסדות החינוך, לא במוסדות ההשכלה הגבוהה, ובכלל, יהיה לנו קשה מאוד לתפקד בחיים, עד שנלמד שהכול תלוי רק בטיב היחסים שבין איש לרעהו.

במבט גלובלי, שתי המדינות שעלולות לספוג בשנה הבאה מכות קשות הן ישראל וארצות הברית. ישראל, מפני שיש לה פוטנציאל להראות לעולם כולו את צורת החיבור הנכונה של "ואהבת לרעך כמוך", אבל בינתיים היא מתנהלת הפוך. ארה"ב, מפני שמיסודה היא בנויה רק על האגו הפרטי של כל אחד ואחד, והפוכה לחלוטין למגמת ההתפתחות לעבר הדדיות. אין בארה"ב שום דבר שמחבר בין אנשים, שלא כמו עמים אחרים דוגמת הצרפתים או הגרמנים, שלהם יש שורשים עמוקים. בארה"ב הדולר הוא האלוהים, ואין בלתו.

החידוש העיקרי של עידן הקורונה הוא בהחלפת הכוח המניע. עד היום ההתפתחות הונעה על ידי כוח האגו, ומעתה ואילך ההתפתחות מתרחשת על ידי כוח הקשר בין בני אדם. בהתאם לכך, מדינה תיחשב לחזקה ומצליחה לפי מידת הקרבה והקשר ההדדי הטוב שבין אזרחיה. עד כמה כל אחד קשור פנימית לאחרים, מבין אותם, מרגיש שהם שייכים לחברה אחת ומתנהלים כגוף אחד.

החיים במלחמה מתמדת עשו אותנו הישראלים אחים לצרה, אבל לא זו הקרבה הנדרשת. כי הצרות החיצוניות רק סוגרות אותנו יחד בסוג של כלא. דומה הדבר לאימא שילדיה רבים כל הזמן, ולבסוף היא מכניסה אותם לחדר, ואומרת: אתם לא יוצאים מכאן עד שתלמדו להסתדר זה עם זה. התפתחות פירושה לעכל שאימא באמת צודקת. להבין שעלינו לשנות את היחס שלנו זה לזה, לעבוד על עצמנו, לחפש כוח מחבר שיסייע לנו להתקרב לאחים שלנו מעל כל חילוקי הדעות. ובמידה שישתנו היחסים בינינו לטובה, ונרגיש שאנחנו יכולים להחזיק בקשר הטוב מעל כל מצב ומצב שיתעורר – פתאום נראה שאין מנעול, ואין דלת, ואין חדר סגור. הכול פתוח.

מצד הטבע, כל ישראלי מרגיש שהוא הכי חכם, הכי צודק, הכי מבין. ומכיוון שכך, כדי להתחבר זה לזה חייב להיות עיקרון כלשהו שיוסכם על כולנו, ויהיה חשוב לנו יותר מהכול. מה זה יכול להיות? רק אהבה. למה? כי רק אהבה יכולה להחזיק בעלי אגו מפותח יחד. כשיש בלב רגש עמוק של אהבה, כמו שיש לנו באופן טבעי כלפי הילדים שלנו, בסופו של דבר הרגש הזה מכניע את הכול. האהבה מחייבת אותך, ואתה לא מסוגל לעמוד נגדה, עם כל העקשנות שלך.

כשנלמד להתחבר נכון איש לאחיו ונרגיש ערבים זה לזה מכל הלב, ישראל תפרח ותשגשג. הקשר הטוב בינינו יקשור אותנו לכוח הכללי של הטבע. הכוח העליון, הבורא, הכוח האחד שממנו בא הכול. גם הקורונה. האבולוציה מקדמת אותנו להתאמה של הקשרים בינינו אליו. כמו שהוא אחד, ומחבר את כל חלקי הטבע למנגנון אחד, גלובלי ואינטגרלי, כך צריכים גם אנחנו לחבר את הלבבות שלנו ללב אחד. וכשהלב המשותף הזה יתמלא בכוח האחד, ישראל תרפא את העולם באור האהבה.

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1279, קוד ההצלחה בשנה החדשה 

אהבת? שתפו

השאר תגובה

עוד בנושא