פעם חיינו בשבטים, בחיים קהילתיים, היום אנחנו בבניינים גבוהים, בקושי אומרים שלום אם במעלית נפגשים. אבל כשבאה איזו מכה, כמו הסגר של עידן הנגיפים, אנחנו נעשים קצת יותר חברותיים. מציעים עזרה, תומכים, חולקים. מדוע במצבי חרום מתעוררת רגישות לאחרים והשכנים מורגשים קרובים? ומה צופן לנו העתיד מבחינת קהילתיות, בעידן שבו וירוסים משוטטים חופשי בין מדינות ועמים?
מצד הטבע, האדם נוצר כאגואיסט. כשטוב לו, הוא לא יחשוב על מישהו אחר, אבל כשרע לו, מיד תתעורר בו המחשבה "מי יכול לעזור". לכן במצבים מפחידים, כשקורים מקרים לא נעימים, בשעת לחצים, האדם נזקק לסביבה תומכת, לאנשים שיתנו לו הרגשה שיש על מי לסמוך.
אחרי שתקופת הקורונה הכניסה איזו קירבה לאוויר, אם נשוב להתנהגות אגוצנטרית רגילה, אנחנו נפסיד את ההתפתחות הטובה שיכולנו להרוויח מהמגפה. במקרה כזה, עלולים לבוא וירוסים נוספים להשלמת למידה. עם כל מכה ומכה, יהיה עלינו להבין איזו צורת קשר חדשה צריכה האנושות ללבוש כדי למנוע את המכה הבאה.
בסופה של התפתחות, אנחנו נהפוך לקהילה אחת גדולה שבה כל בני האדם מחוברים באהבה, תומכים זה בזה, ערבים זה לזה כמו במשפחה. מתוך פיתוח רגישות לזולת, יהיה ברור גם איך לשמור על הבית המשותף שלנו, כדור הארץ, והמין האנושי יהיה ראוי לתעודת בגרות יפה.
הרגשתו של האדם שהוא חלק מקהילה תומכת תקנה לו ביטחון נפשי. אמנם יש דברים שאפשר לקנות בכסף כמו שירותי בריאות או ביטוח סעודי, אבל רק קשר מלב אל לב יכול לחזק את האדם מבפנים. מעבר לכך, כסף לא יכול להגן מפני התפרצות מחלות או מגפות, מה שנקרא כוח עליון, אבל חיים קהילתיים כן יוכלו לחסוך מכות כאלה מהאנושות. מדוע? כאן טמון אחד מסודות הטבע הגדולים ביותר.
מזיקים כמו הקורונה באים עקב הפרת חוקי הטבע האינטגרלי. הטבע הוא מערכת גלובלית, שכל חלקיה מקושרים זה לזה ומשלימים זה את זה למארג אחד נפלא. רק המין האנושי פועל אחרת, כשכל אגואיסט רואה את עצמו בלבד. מלך העולם.
כמו בתוכנת מחשב, הגדרת המשימה של הווירוסים הקטלניים היא לתקוף את היצורים האגואיסטיים שמסוכסכים זה עם זה. המכות שהם נותנים מיועדות לקדם את בני האדם למצב טוב יותר, להכריח אותנו לצאת מכל המלחמות והמאבקים.
תהליך חינוכי כלל-חברתי שיבהיר את הצורך בקהילתיות גלובלית, יצור בקרב האנושות כוח אינטגרלי, שיהיה מותאם לחוקי מערכת הטבע. לשם כך, בני האדם יצטרכו ללמוד להתעלות מעל האגואיזם הצר, במטרה להתחבר לאחרים כמו איברים בגוף אחד. המאמצים המשותפים לעשות זאת יביאו לגילוי הכוח האינטגרלי שבטבע, בתוך רשת הקשר שתיבנה בין כולם. כמו רוח חיים שמחיה את גוף האדם, הכוח האינטגרלי יפיח חיים חדשים באנושות, ואנו נעפיל לדרגת קיום רוחנית, גבוהה יותר מזו שאנו חווים עתה.
תחשבו על זה: אם נהיה מחוברים נכון זה לזה, וגם לכל הדומם, הצומח והחי שסביבנו, למה שיבואו אלינו מזיקים מהם? יתר על כן, כיוון שאנחנו היצורים המפותחים ביותר בטבע, כשנלמד לסדר בינינו יחסים טובים פתאום נראה שגם היצורים האחרים משתחררים, בהתאמה. טעימה קטנה מזה חווינו בתקופת הסגר, כשבעלי חיים יצאו לטייל בפארקים ובגנים. קצת נרגע הלחץ האגואיסטי שבני אדם מכניסים לכל מערכת הטבע, ומיד הורגשו חופש, רעננות והתנקות.
סטארט אפ: רוצים להרגיע הרי געש וגלי צונאמי? בואו נתאמץ להתייחס זה לזה באהבה כמו לילדים שלנו, ונראה איך המנגנון האינטגרלי עובד. הטבע זה לא בלאגן כמו החברה האנושית, יש בו חוקים מוחלטים. נלמד אותם ונפעל על פיהם, החיים עלי אדמות יהפכו לגן עדן.
והאמת היא, שאין ברירה אחרת, כי לקהילתיות גלובלית האבולוציה דוחפת.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו – חיים חדשים 1241
