אנחנו יודעים להילחם באויבים אנושיים גלויים כמו צבאות בצבעי הסוואה, או להיאבק בהתקפות פתע של סייבר סמוי ברשת. אנחנו יודעים גם להפגין עם רמקולים מול החלטות אנושיות שמרעות את מצבנו, ולצעוק על עוולות שנגרמו לנו.
אבל כשמדובר במלחמה מול הטבע, מול כוח נעלם, אנחנו לכל היותר יכולים לנסות לצמצם את הפגיעה מרעידת אדמה, מכת ארבה, או צונאמי. לא מעבר לזה.
בחודשיים האחרונים הטבע העלה הילוך: בגל החמישי של המגפה נכנס בנו זן חדש, אומיקרון, יצור פצפון ובלתי נראה, שאת הבלגן הגדול שהוא הביא לנו במתנה אנחנו מרגישים טוב טוב.
הפגנות, התנגדויות, רישומים שגויים, הוראות לא ברורות ולפעמים סותרות, בדיקות שלא בטוח כמה הן אמינות, בידודים מתמשכים, תורים ארוכים, עסקים פתוחים ואין קונים, ועוד ועוד. הכול תוסס, מכעיס, מתסכל, והמחיר גורם לרבים להיכנס למעין סגר עצמי, להתכנס בקונכייה ולשלוח ממנה חיצים לכל הכיוונים.
מתחת לפני הדברים, אם אלו עצבים או הומור שמנסה לחפות על הקושי, נמצאת הרגשה מתסכלת ומייאשת, שזה לא נגמר, אלא רק הולך ומתדרדר, כאילו איבדנו שליטה על החיים שהכרנו.
זה לא כאילו, וגם לא חדש. אף פעם לא שלטנו בחיים שלנו, ועכשיו זה פשוט התגלה לעינינו וברור יותר מאי-פעם. מערכת הטבע המקיפה אותנו תמיד שלטה בנו, רק לא היינו מודעים לחוקים שבה ולעובדה המוגמרת שאנחנו חלק ממנה. חיינו הפוך לה.
מערכת הטבע היא הרמונית ותכליתה להביא אותנו לאחדות בינינו ואיתה, ואילו החברה האנושית בנויה כמערכת קקופונית שבה צריך לצעוק "אני" כדי להישמע. המערכת אינטגרלית ואנחנו אגואיסטים – זה שורש כל המלחמה.
נדמה לנו שמערכת הטבע היא זו שנלחמת בנו עכשיו, ואכן כן, אך למעשה היא מגיבה בהתאם לפעולות שלנו, מאמנת אותנו בהתאם לרמת ההתפתחות שלנו, כמו מאמן שמאתגר את תלמידו כדי לשפר את היכולות שלו ולקדם אותו לרמה הפוטנציאלית הבאה שלו.
כדי להצליח באימון, לנצח במלחמה ולהגיע לרוגע ולאיזון עם הטבע – מה שיבלום כל זן עתידי שבדרך – עלינו ללמוד להתחבר בינינו, לפעול בהדדיות ובשיתוף פעולה, בדיוק כמו שחוקי הטבע פועלים בהרמוניה ובהתקשרות הדדית.
הכול צריך להיות הפוך – לא להילחם עם הטבע, לא לנסות לכופף אותו, להתגונן מפניו, או לראות בו אויב קר, אלא להילחם בטבע האגואיסטי שלנו שמנתק אותנו מההכרה שהטבע האינטגרלי חי ונושם, עגול ושלם, והטקטיקה היא לצאת מעצמנו אל הזולת, להגיע להזדהות כזו שתיתן לנו את התחושה שאנחנו אחד, בליגה של הטבע האחד.
סימני הייאוש שמוליד בנו האומיקרון הם הזדמנות לצאת לרמת יחסים חדשה, לרצון חדש בינינו, לקשר שמגדיל אותנו, פותח את הלבבות ושובר את הקרח האנושי. רק יחד ננצח.
