נולדתי בבלארוס וגדלתי בין שני רופאים, ההורים שלי. הם האמינו במדע, כיבדו את הרפואה, הוקירו את המחקר וחינכו אותי לגישה כמותם. כנראה שבהשפעתם התמחיתי בהמשך חיי כדוקטור בביו-קיברנטיקה.
גם כשהתחנכתי לאורו של מורי הדגול, הרב ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש), בנו וממשיך דרכו של המקובל הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", ראיתי במו עיניי כיצד מתוך שיעור קומתו הרוחנית הלך אחר הרפואה המסורתית עד סוף ימיו. ליוויתי אותו לבתי חולים, שהיתי לצידו בעת ולאחר ניתוחים, וגישתו אותה גישה: "מה שהרופא אומר, אני עושה". על הידיים שלי הוא נפטר, ועד נשימתו האחרונה נתן אמון מלא במערכת הרפואה.
תהיה זו טעות לומר שאני חף מביקורת על עולם הרפואה המודרנית. אני סולד מהתככים והאינטרסים, מלחיצות היד מאחורי הגב ומהמחקרים הממומנים. עם זאת אני ממשיך בקו החשיבה של הוריי ובדוגמה האישית שספגתי ממורי. אני מתנזר מבעלי אינטרסים, מכל העשרות שמציפים את המייל שלי בחומרים שטוענים שמזריקים לי חומרים המסכנים את בריאותי, ובוחר לשמוע בעצת המומחים לבריאות.
ולא לכל רופא אליל או מטפל אלטרנטיבי, אלא מי שמומחה לדבר, מי שממונה להוביל את התחום ויכול להצביע על הסכנה הצפויה לנו ועל הדרכים להימנע ממנה. כמו שכתוב בתורה: "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" (שמות כא, יט) מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. כלומר, לא אחכה לבורא עולם שישלח לי תרופה משמיים, אלא אגש ואקבל תרופה או חיסון משליחיו.
במקביל אני משתדל לציית להנחיות ולהגבלות, ואיני בא במגע עם מי שבחרו לא להתחסן – גם לא עם הקרובים לי ביותר. אני מבין שהאנושות רוויה בגישות שונות לחיים ולמוות, לחולי ולבריאות, לדת ולחברה, לכל דבר ודבר. וזה בסדר גמור, כל אחד רשאי לאחוז בדעתו, תהיה אשר תהיה. אלא שעכשיו כולנו כלואים בתוך בועה של מגפה כלל-עולמית, ויש גבול למקום שיש לתת לכל מתנגד ולהצדיק כל מתכחש.
אם מדובר בקומץ שיושב לו בקצה העולם, אז לאיש לא אכפת. הנזק אפסי. אבל אם מתהלכים בינינו אזרחים לא מחוסנים, מאיימים על אנשים בקבוצות סיכון, כמוני למשל, אז בשם בריאות גופי ונפשי אני לא מעוניין בהם בסביבתי. לא אתערב בדעתם, אבל כן אמנע מהם להיות בקרבתי ולהדביק אותי.
אני מבין שיש להם בעיית אמון במערכת בכללה, למי אין? אבל אין פתרון קסם ליצירת אמון. לשם כך צריך לחנך דור שלם מגיל צעיר לאהבת הזולת, להנחיל לו מן היסוד ערכים שעל בסיסם אפשר יהיה ליצור רשת קשרים אנושית וחיובית. עד אז, אין לי צורך בפילוסופיות. ואני הולך עם העם לטוב ולרע, כמו שכתבו החכמים "בתוך עמי אנוכי יושבת".
אני מבין את העקשנות המצטברת בחלק מן המתנגדים החריפים, חלקם מזמן היו מתחסנים ונוטשים את העיסוק האובססיבי והטורדני בנושא, אבל האגו האנושי דרכו להתבצר בצדקתו. לכן הגיוני שהשלבים הבאים מצידם הם ליצור קהילות ללא סלקציה, להיפגש יחד לארוחות חג משותפות, להקים בתי ספר ללא בדיקות ועוד. אני מבין את הקושי הפנימי של המתנגדים, אבל גם מעריך מאוד את מי שבוחר לחיות בתוך עמו, להתעלות מעל האגו ולעשות מעשה גבורה.
אין לי ספק שאם כלל המומחים הרציניים היו מתקבצים יחדיו לדיון סביב שולחן עגול אחד, לנוכח הסטטיסטיקה והתחלואה המתפשטת, בצל ארבעה המיליון שמתו בשנה האחרונה, על רקע הזנים המזיקים המתקרבים וההגבלות המייסרות, היה מקום לקבוע חובת חיסון עבור מי שרוצה לחיות יחד בחברה. זה כבר מזמן לא רק עניין בריאותי או מדיני, זה עניין חברתי. חברה היא מלשון חיבור, והוויכוח אם להתחסן או לא רק מפלג אותנו יותר ויותר. הוא הווירוס האכזרי שעוד ימיט עלינו אסון.
אני משוכנע שעל כל משפט שכתבתי כאן יציפו אותי בעשרות תגובות. תיבת הפנדורה נפתחה מזמן, ואני מאחל רק בריאות לכולם.
