כבר שנתיים שאנחנו נמצאים במגפה כלל-עולמית, במעין מכונת כביסה עצומה שמסובבת אותנו, סוחטת אותנו, מסבנת ושוטפת אותנו. כל סדרי החיים מתהפכים.
מהתקופה הלא-נורמלית הזאת נצא מכובסים ונקיים יותר, עם שינוי גדול וברווח עצום, אבל בינתיים אנשים רבים סובלים ומבולבלים.
המגפה באה לנענע אותנו, להניע משהו בכולנו, בכל שכבה ושכבה, כל חלק וחלק בדרכו על מנת שנוכל לקבל תבנית חיים חדשה, והתבנית הזאת עוד רחוקה מאוד.
בסופו של דבר עלינו להיות בני אדם, לפתח יחס חדש לזולת. זו תובנה שצריכה לעלות מתוכנו ולסדר את המחשבות והרגשות שלנו בנוגע לחיים, במיוחד ליחסים ולקשרים בינינו.
לאורך ההיסטוריה פעלנו הפוך מחוקי הקשר של הטבע, מחוקי ההדדיות בין כל מה שהחיים כוללים. פעלנו כך באופן אינסטינקטיבי, מתוך יצר האנוכיות הטבעי שקיים בנו, האגואיזם. וכעת הטבע מסובב אותנו לפעול כדוגמתו, להיות דומים לו. מי שדומה לכוח העליון נקרא אדם. מלשון אֲדַמֶּה לעליון.
עד שזה יקרה, הטבע ימשיך לטלטל את מסד החיים שלנו. לא מתוך אכזריות וכעס חס ושלום, אלא שכמו שופט מנוסה וחכם שרואה מסוף העולם ועד סופו, מכיר את ראשיתו ויודע את תכליתו, הוא מחליט תמיד אם להקשות או לתת פרס, אם לעורר מלחמה ומגפה, או להניח לשקט יחסי לשרור – לפי חישוב כדאיות: מה צריך עכשיו, כדי ללמד את האנושות בדרך הקצרה והבטוחה להתקרב זה לזה, לתפקד אחד עבור השני כמו שהוא כלפי הבריאה.
לעת עתה אנחנו הולכים ומתנתקים זה מזה. כאילו המגפה רק מרחיקה בינינו עוד ועוד, עד שנרגיש שאנחנו חיים בג'ונגל, כל אחד מתבצר על עץ וצועק משם: "אל תתקרבו לעץ שלי!". אנחנו צריכים להגיע להכרה שהפירוד בינינו אוכל אותנו, שהאגו גומר אותנו, לכן המצבים צריכים להיות חדים מאוד, קשים וברורים.
התקופה שאנחנו עוברים עכשיו היא לא סתם שלב בהיסטוריה האנושית, עוד מהפכה מיני רבות שעברנו. זהו שלב של מהפכה פנימית, רוחנית וגשמית, מוחית ורגשית, חברתית עולמית. לכן מומלץ להצטייד באורך רוח. להשתדל לחיות בפשטות. לבצע פעולות מרגיעות. לטייל בפארק, לאכול, לבלות, להסתובב עם הילדים. בשיא הרצינות, לנסות לחיות בצורה נורמלית ומאוזנת בתוך המשפחה.
בתוך כך להתבונן ולראות איך הטבע פועל עלינו, ואיך אנחנו יכולים לפעול כך שנתאים לפעולתו עלינו. לנסות להתאים כל פעם את החברה האנושית למצב שהטבע דורש מאיתנו; לשאול את עצמנו איך נוכל להגיע על פני הקושי והנתק שמתגלים בינינו להתקשרויות יפות ויציבות יותר.
זה העיקר שאנחנו צריכים, לא לקפוץ לפעולות גדולות, יש לפנינו עוד מגפות וזעזועים גדולים מכל דרגות הטבע. אז בעיקר לחשוב איך עלינו לייצב את עצמנו נכון, כך שיהיה לכולנו חיים נורמליים, פשוטים ומאוזנים להישען עליהם.
