מיד כשהייתה האפשרות להתחסן ניגשתי לקופת החולים הקרובה להושיט כתף. לא הסתרתי את עמדתי מקרוביי ותלמידיי, וגם לא החלטתי עבורם אם להתחסן או לא. בכל זאת ישנה בחירה חופשית והחלטה אישית לכל אדם.
למה לא היססתי? כי החכמים שלנו כתבו שחור על גבי לבן על חוק רוחני: "ניתנה רשות לרופא לרפאות" (ברכות ס ע"א). שלא נטעה, הכוח העליון הוא המרפא היחיד לכול, "רופא חולים", אבל כלפי החברה האנושית נקבע כלל, שאת האדם מרפא כוח הטבע העליון, דרך נציג מתוך החברה, הרופא.
נכון שהרפואה של היום מקולקלת מיסודה. היא וכל מערכת אחרת שבנינו. כי כשהחברה מקולקלת – היחסים בין בני האדם שבורים והקשרים אנוכיים – הקלקול משפיע גם על המערכות עצמן. ועדיין, החוק הרוחני שריר וקיים. צריך ללכת לרופא כדי שהטבע יוכל לפעול דרכו, עם כל הדברים השליליים והחיוביים הנמצאים ברפואה.
הרפואה לא טובה יותר ולא טובה פחות מבני האדם שזקוקים לה. הרופאים הם לא מלאכים, מערכת הרפואה היא לא גן עדן, אבל עם כל הליקויים היא בכל זאת השירות שאנחנו צריכים. במילים אחרות, הרפואה המקולקלת הנוכחית מתלבשת כמו כפפה על הקלקולים החברתיים שלנו.
אם היינו טובים יותר, אז היינו מבריאים מהמגפה הזאת על ידי כוחות טבעיים יותר. אבל אנחנו לא. כל אחד יכול לראות שהאנושות היא חברה שאוכלת את עצמה. האנשים מתנהגים בצורה רעה וחולנית זה לזה. כל אחד נעול בתוך עצמו עם חשבונות אינטרסנטיים שמתעלמים מהעובדה שהוא לא לבד, שכולנו קשורים ותלויים זה בזה. כך שלצערנו אנחנו צריכים בינתיים להבריא – אומנם דרך אותו כוח טבעי – אבל מלובש בחומר, בכימיה.
אם נעשה שינוי לטובה בחברה – נהיה חברה טובה יותר, תומכת, אוהבת, מתחשבת, קרובה, בריאה – אז גם הרפואה הגשמית תשתנה לטובה. אבל לא להיפך. הרפואה לא תשתנה לטובה עד שאנחנו לא נשתנה. כך בכל תחום ובכל מצב בחיינו: נהיה מתוקנים יותר, העולם שלנו יהיה מתוקן יותר. האוויר יתנקה, המים יזדככו, הרי געש יירגעו, הוריקנים וכוחות קשים אחרים יתמתנו. הכול תלוי במצב הפנימי שלנו, ביחס שלנו זה לזה.
לכן לשאלה האם לקבל חיסון או לא, צריך להכריע לפי צורת החוק הרוחני ולתת לרופא המוסמך בידי מוסדות המדינה את הרשות לרפא, לתת לטבע לרפא דרך החיסון שמגלים הרופאים, ולא שכל "רופא" ימציא לעצמו שיטת ריפוי חדשה, חוקים משלו. אני שומע יום יום על מכרים בחו"ל שנמצאים במצב גרוע יותר מתוך הרשלנות הזאת וצר לי עליהם. יש הרבה מדינות שלא נרתמו למאבק בקורונה בזמן ובקצב כמו בישראל, חשבו שזה לא כל כך נורא ויעבור במהרה, ויוצא שהיום הן ניזוקות יותר מכולם.
הקורונה לא תעזוב אותנו בקלות. לא לפני שניכנס לתיקונים ביחסים בינינו, להבראת החברה. כי לשם כך היא הגיעה מלכתחילה. בסוף עוד נגלה שהמגפה אכן גרמה לנו לאיחוד מיוחד, לשינויים מהפכניים, גם ללא ידיעתנו. בפועל הקורונה מאבחנת את התלות ההדדית השלילית בינינו, אבל בכוח החיבור בינינו, ברצון הטוב להבריא, נהפוך את התלות ההדדית לחיובית. שנהיה בריאים.
