בדיקת קורונה כל שני וחמישי הפכה מכת מדינה. כל החלפת ספר בספרייה העירונית, כל בילוי תרבותי, או שכשוך בבריכה מחייבים הצגת תעודת מתחסן או תוצאות שליליות של בדיקת קורונה, זו הסיבה לעומס הכבד שנוצר על מערך הבדיקות.
הרגשת המצוקה תופסת הורים רבים שנקרעים בין לתת לילדים לצאת להתרועע קצת עם חברים במחיר של תורים אינסופיים לבדיקה, או פשוט לוותר ולהישאר בבית, לבלות עוד שעות מול מסך המחשב. גם החשש שעוד ערב חג משפחתי שתוכנן ירד לאבדון אחרי שאחד הילדים נדבק וכולם נכנסו לבידוד, מרחף באוויר.
תחושת הייאוש החדשה שאין לנו כמעט שליטה על החיים, אין אפשרות לתכנן ברצינות את החיים שלנו, אפילו לא את יום המחרת, צוברת ומתרחבת. החיים שלנו נעשים צרים ומוגבלים.
ההתשה הזאת היא דווקא טובה מאוד, ואני מקווה שהיא תלך ותתעצם. לא כי אני מבקש רעה לבני אדם, אלא כי ההרגשה החזקה הזאת שאדם קרוע מבפנים לחלקים, חש חוסר שליטה על חייו, יכולה להביא אותו לחוסר אונים – וממנה יכולה לנבוע צעקה, בקשה, תפילה.
אז האדם פותח טוב-טוב את האוזניים, מחדד את חוש השמיעה הפנימי, ומבקש לשמוע תשובה. והתשובה, כמו שכתבתי עשרות פעמים מאז החלה המגפה לפני כשנה וחצי, מתחילה ונגמרת בנו. מוזמנים לעיין כאן שוב , אבל אין לי כל בעיה לחזור שוב ושוב על הסיבה ועל הפתרון לנגיף הקורונה.
תקופת הקורונה גילתה את הגלובליות של האנושות, את האינטגרליות בין כל החלקים שבטבע. הטבע – אלוהים, בורא, הכוח העליון, איך שתקראו לו – שואף לאיזון הדדי בין כל חלקיו, והוא יפעל לכך בכל דרך אפשרית. הוא לא ירפה ממלאכתו עד שישלים אותה.
האיזון בטבע מתחיל באיזון בינינו בני האדם, בתיקון היחסים השליליים בינינו. חכמת הקבלה, חכמת החיבור בין בני האדם, שיטת איזון האנושות עם הטבע, מלמדת שלכולנו טבע אגואיסטי. הרצון שלנו לקבל הנאה לעצמנו על חשבון אחרים הוא החומר הבסיסי שפועל בנו ומניע אותנו בכל צעד ושעל. העניין הוא שהטבע הרע הזה גובר ללא הפסקה, ורומס כל הזדמנות לחיבור, פורם כל חוט קשר. כך בהקבלה נפרמים חוטי הקשר ההדדיים בין האנושות למערכת הטבע.
כשהחוטים השקופים האלה נפרמים ונקרעים לחלוטין, אז הטבע, שכאמור שואף לשקם את עצמו בכל דרך אפשרית, מעורר עוד ייסורים וצרות, עוד מחלות ומגפות. הכול תוצאה ישירה מהאגו האנושי.
הטבע לא אכזר ולא בא להעניש, אלא הוא כוח טוב ומיטיב. זו דרכו לאותת לנו להכיר שיש כאן בעיה. זו דרכו לחייב אותנו בני האדם להתלכד יותר. בעדינות ובהסתרה הטבע רומז לנו להתעלות מעל האגו, מעודד אותנו להידמות לו בהתקשרות הדדית ויפה, בהתחשבות מלאה.
אבל אנחנו לא לומדים – גם לא מהרמזים שהופכים עבים וברורים. אז עברנו גל ראשון, שני ושלישי, והתחסנו במנה ראשונה, שנייה ושלישית, ומצאנו תחבולות להיבדק, וצבעי רמזור להתחלק, וצורות וירטואליות להמשיך לתפקד, אבל אחרי כל התווים הירוקים והתעודות השונות, חסרה לנו תעודה של איחוד.
במקום רק ללמוד איך לחיות עם הקורונה, עלינו ללמוד איך לחיות בינינו, זה עם זה. להבין שהטבע חזק מאיתנו והוא יתיש אותנו, יביס אותנו, יפעל נגדנו באלף חזיתות – עד אשר נחליט שדי! צריכים לפעול בנתיב אחר לחלוטין, בנתיב הטבע.
