נכנסתם פעם לבר באנגליה לשתות בירה? הכול שם דחוס, עמוס, צפוף. לכן התפלאתי כשממשלת בריטניה הכריזה השבוע על "יום החירות" – יום שבו ביטלו באנגליה כמעט לגמרי את מגבלות הקורונה, כולל מסכות במקומות סגורים, ומספר היושבים במסעדות וברים. במתכונת הזאת הם עלולים להדביק אחד את השני במהירות הבזק.
גם בלי להסיר מסכות ולשחרר אנשים לברים ומסעדות, אנגליה נמצאת בעלייה תלולה בתחלואה, ועוד קיבלה אזהרה חמורה ממדענים אשר "סבורים שהממשלה יוצאת לניסוי מסוכן ולא אתי". אבל מצד שני, מה הם יכולים לעשות? הממשלה יודעת שהעם עייף מהגבלות ולא יכול להכיל יותר את המצב המתיש.
אפשר להבין את הקושי של הממשלה, יש עליה לחצים רבים מכאן ומכאן, יש שדורשים לשחרר מגבלות ויש שמתריעים על אסון. נניח שהממשלה הייתה יודעת שהקורונה לא תעבור בקרוב אלא אפילו תלך ותחריף, מה היא אמורה לעשות במצב כזה? כנראה שלאט-לאט, כמו כשפורסים עוגה, היא תפרוס פרוסה אחר פרוסה, תחתוך פה, תהדק שם, תוריד מקומות לא חיוניים ותנעל עסקים מיותרים. היא תברר היטב את הנחוץ לה, ותשאיר בהתאם את הפרוסות שהציבור לא יכול לחיות בלעדיהן.
נזרום עם האפשרות שניאלץ לחיות לצד הקורונה, איך אם כך הממשלה צריכה לנהוג עם כל אותם האנשים שהיא החליטה לסגור את עסקיהם?
אז בראש ובראשונה עליה לכסות את שכר המינימום שלהם כדי שיוכלו להתקיים בכבוד. אותו בעל בר באנגליה ייאלץ לסגור את מקור הפרנסה שלו, לצאת לחופשה ולקבל שכר מינימום לפי התשלום ששילם קודם למס הכנסה (כך גם ילמד לעתיד שכדאי לשלם ולזכות לתמיכה מלאה מהממשלה).
באילוצים כאלה אין לממשלה ברירה אחרת. הבעיה היא שבינתיים אף ממשלה אינה מתחשבת כך באזרחיה למרות המצבים ההפכפכים. ואם נבחן לעומק את הבעיה, אז כל מדינה גם תלויה בשאר מדינות העולם, ובהחלטותיה ה"מקומיות" היא משפיעה על כולם. זן אחד מתחיל בסין ומתפשט לכל מקום בעולם, זן אחר יוצא מהודו ומבקר אצל כולם, וכן הלאה. אז איך אפשר בימינו להיבדל ולחשוב רק על טובת ארצי ומדינתי?
זה חוסר אחריות גלובלי כאשר מדינה אחת מחליטה בעצמה איך להתמודד עם המגפה ולא מביאה בחשבון את כלל המדינות. לכן הצעד הראשון לתיקון הוא להקים גוף בינלאומי שמחליט החלטות שנכונות לכל יושבי תבל, מתחשבות בכל אזרחי כדור הארץ. מועצה של חכמים שיתחשבו בכולם, ישתמשו במגפה כמנוף לחיבור העולם.
התחשבות הדדית גלובלית היא ערך נחוץ מאוד בימינו, ולא פחות נחוץ הגוף היקר הזה שימליץ לכולנו איך להתקרב איש לרעהו, אדם לאדם, עם לעם. עצם המחשבה הזאת לקראת התחשבות בזולת היא כבר צעד משמעותי בדרך לחירות מהמגפה.
