בשבוע הבא נסב יחד לארוחת חג משפחתית, לרגל פתיחת השנה החדשה; נצטופף כיסא ליד כיסא, ונעביר מיד ליד את צלוחית הדבש שנטבול בה את התפוח. אולי בדיעבד יתברר שמישהו מהאורחים, לא עלינו, נשא את הנגיף?
חודש ספטמבר משופע באירועים רבים, חגי תשרי יוצרים תשתית מאתגרת למפגשים המוניים, ובין לבין אינספור הזדמנויות להתקהלויות: הופעות של מעל עשרת אלפים איש בחלל סגור, תפילות בכותל, טיסות לחו"ל, פסטיבלים המוניים ומה לא.
אנחנו שועטים מטה במהירות לתחלואה נוספת. מסתתרים תחת הסלוגן "שגרת קורונה" וממשיכים כהרגלנו כאילו אין כלום.
אם מדי יום ביומו לא היינו שוברים שיא חדש שהיום כבר עומד על מעל 11,000 מאומתים, אז מילא. אם ישראל לא הייתה מעפילה למקום הראשון בעולם במספר המאומתים ביחס למיליון תושבים, אז מילא. אם לא היו מעל 560 נפטרים מקורונה רק בחודש האחרון, אז מילא.
אבל המצב הפוך. למרות הנתונים הקשים, אין סגרים, ההגבלות מינוריות ומדיניות הבידודים לא ברורה. זו אשליה מתוקה לחשוב שאנחנו יכולים לחיות לצד הנגיף, ללכת יד ביד עם הקורונה לבילוי הבא שלנו. המגפה הזאת חכמה יותר מאיתנו, היא נמצאת בידי הכוח העליון והוא לא ייתן לנו מנוחה. לכוח העליון של הטבע יש תוכנית סדורה ומחושבת. אפשר לנסות להמשיך בשגרת חיינו, אבל מהר מאוד נמצא את עצמנו חלשים ומובסים.
אני גם מבין מנגד את הציבור ואת הרצון הבוער שלו לחיות: מה אתם רוצים מאיתנו, שנפסיק לחיות? ככה חיינו שנים על גבי שנים, אז פתאום להפסיק הכול? להקפיא את השגרה ולהסתגר בבית? במקום לקבור את עצמנו בחיים, נהנה מהחיים עד כמה שאפשר – ננוח, נטייל, ננפוש, נשב על הבר. למה לא?
דבר מועיל אחד יכול לצאת בסוף ספטמבר תחילת אוקטובר, אחרי שנתערבב זה בזה בכל חור שאפשר יהיה להתקהל בו, והוא הכרה חדה וברורה שאנחנו במצב רע. המודעות שנקלענו לצרה צרורה, למבוי סתום היא שלב קריטי בהפנמה של המחלה האמיתית.
הכוח העליון עתיד להוליך אותנו בתוכנית המדוקדקת שלו בשורה של צעדים שיראו לנו בסוף שאנחנו לא בעלי בית על החיים שלנו. שנראה בחוש שכל מה שניסינו – החל מסגרים קשוחים ועד תווים ירוקים – לא עזר לנו. לא רק אנחנו בישראל, אלא בכל העולם תהיה מבוכה גלובלית.
הקורונה היא לא היעד של תוכנית הטבע, היא אחד האמצעים ללחוץ עלינו כדי לקיים את חוקי הטבע בצורה הנכונה. מטרת-העל של הטבע היא שנתחבר בקשרי אהבה וידידות, שנתלכד ללב אחד, שנתחבר בערבות הדדית – תחילה בינינו, ובהמשך עם כל באי עולם.
רק מכוח החיבור בינינו נוכל לעורר כוח חיובי, פנימי ונסתר יותר שקיים בטבע, והוא אשר יביא לאיזון הכוחות השליליים שמתגלים בעולם, החל ממגפות ומחלות וכלה במשברים ואסונות. הנטייה הפנימית בינינו, ההשראה הרוחנית הזאת, נקראת בפי המקובלים "בורא" – צירוף המילים "בוא" ו"ראה". כלומר בואו יחד, התחברו ביניכם ללב אחד, וראו את התפארת שבבריאה, את הכוח הטוב והמלבב. לא מזדהים עם השם "בורא", אתם יכולים לכנותו גם בשמות "אלוהים" או "הטבע", אבל המהות אחת.
כשאנחנו מפורדים ולא מחוברים לבורא, לכוח החיובי שקיים בטבע, אז פועלים עלינו כוחות שליליים. הריחוק מוליד מחלות, הקירוב מוליד רפואות. זה כל התיקון הדרוש מאיתנו: התקשרות הדדית בינינו בדומה לחוקיות האינטגרלית של הטבע, חיבור בינינו בדומה לגלובליות של הכדור שאנחנו חיים בו, הרמוניה ביחסים בהתאם ליחסי הגומלין הנפלאים ששוררים בעולמות הדומם, הצומח והחי. אנחנו לא שונים מהם במאומה, פרט לניתוק שלנו מהם, לאגואיזם שגובר בינינו ומנתק אותנו מהזרימה של הבריאה.
נפסח על החיבור בינינו? נראה בו פתרון אוורירי או מיסטי, גישה מנותקת או תלושה? אז בסופו של דבר יכה בנו גל חדש עם זן חזק יותר, שיבליט את חוסר האונים האנושי שלנו על פני כל הניסיונות המדומים. כי אחרי הכול לא משרד הבריאות שולט בעניינים, לא הפוליטיקאים הממולחים קובעים, לא הסגרים והתווים הצבעוניים עוזרים, ואפילו החיסון יתגלה בסופו של דבר כלא הכי יעיל.
אנחנו דוהרים במהירות, לפנינו קיר בטון עצום, חומה בצורה, וככל שנתקרב אליו לא יהיה לנו במי לבטוח, ונעשה את הטבעי והמובן מאליו: נתחבק חזק ונבין שברגע האמת רק חיבור בינינו יציל אותנו. נסכים שאין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים, על הכוח העליון, על חוקי הטבע, על בורא עולם.
שנה טובה! 
