"יש לך אולי תרופה שאפשר לחלק לכולם, שהם פתאום ירגישו רצון להתחבר, לתת, לאהוב? כי אם כן אז נוכל לשפוך אותה בכינרת והיא תתפזר ויבוא שלום על ישראל…", היה מורי הרב"ש שואל ספק בצחוק ספק בתסכול.
בזמננו אפשר לשאול, איפה ישנם העטלפים שאפשר להכניס בהם את וירוס אהבת הזולת? כך הנגיף יתפזר בצורה טבעית סביב כדור הארץ, וראה זה פלא כולנו נתחיל להיות טובים זה לזה, להתקרב ולהבין אחד את השני, לעזור איש לרעהו, להרגיש את לב חברינו.
אבל הרב"ש ידע, כמו כל המקובלים הקודמים לו, שהטבע בעצמו לא ייתן לזה לקרות. לא כל כך בקלות, לא בלי מאמץ מצידנו. הטבע לא יכול, זה יהרוס את כל הפואנטה האנושית. לוקח זמן לסיים עם כל המחלות והמלחמות ומאבקי הכוח ולהגיע למצב של חיבור בחברה האנושית הגלובלית. זה תהליך ארוך ומורכב שדורש התמדה וסבלנות, גיבוש של הבחנות ותובנות. אולי ייפלו עוד כמה פצצות לפני שנבין כמה נחוצה לנו הרגשת הזולת הזאת, אולי עוד מספר וריאנטים יופיעו יש מאין בעולם, או רעב, או מכת ארבה, לכו תדעו.
מתוך פרספקטיבה על התהליך שהעולם עובר, מובן שהגם שהיינו שמחים אם הקורונה ושאר המשברים היו באים לסיומם מחר בבוקר, אבל זה לא יכול לקרות. התהליך האבולוציוני דוחף אותנו להתקבץ כחברה גלובלית, לחיבור יפה בינינו עד כדי הרגשה שפועם בנו לב אחד, תחושה חיה שכולנו חלקים מנשמה אחת. הטבע לא יסתפק בפחות מזה.
ואכן אנחנו נשמה אחת, מבנה מערכתי רוחני אחד. אלא שהוא נשבר, כלומר התנפצה בו תחושת האחדות, והתפשטה בין חלקיו הרגשה שכל אחד הוא עצם לעצמו, בלתי תלוי וקשור בשאר. ולמה הקשר ההדדי נשבר לרסיסים? כדי שמתוך מאמץ עתידי לקבץ את עצמנו מחדש ולהשיב את רוח האחדות בינינו, נלמד את דרכי החיבור של הטבע, נרכוש ידע ושכל איך לפעול כדוגמתו – נשתווה אליו. זאת הפואנטה, ואין מקום לקיצורי דרך ותרופות פלא.
קורה כאן תהליך עצום. תחילה גדלה בנו תחושת ה"אני לעצמי", או בקיצור האגו. הוא גדל כל כך עד שהיום אפשר להבחין בקלות יחסית כמה נזק הוא גורם לנו, ומכאן עתידה להתפתח בנו מאליה השאלה, אז איך אפשר לשנות? כך נתחיל לתהות מי אנחנו בכלל, ומה עלינו להשיג בעולם הזה? נפנה לחפש תשובות מחוץ לחברה האנושית, בטבע הסובב, מה שיוביל אותנו להתחקות ולגלות את חוק החיבור המוחלט שבו, ולאמץ את הנוהג שבו, עד שנעלה ונגיע לחיבור האנושי הנדרש מאיתנו.
חיבור האנושות הוא כל התהליך שהטבע דרכו מעביר אותנו מתחילת היווצרו של העולם. הוא הדבר היחיד שנדרש מהאדם מתחילת הבריאה ועד סופה. רק לשם כך אנחנו עוברים גלגול אחר גלגול. אבל קשה, קשה מאוד לדחוף אותנו להכרת הנחיצות בחיבור. דווקא מפני שהרצון לקבל, האגו שלנו גדול וגדל, ועוד מתמיד לגדול, אנחנו לא מבינים מה רוצים מאיתנו. אנחנו מזדהים עם האגו עד שהאוזניים סתומות למסר החיבור, למרות שבזמננו ישנה אפשרות לדבר עליו בפה מלא בכל כלי התקשורת, וכאילו להגיע לכל אחד ואחד.
הקורונה הייתה אמורה לקדם אותנו לקראת הבנת הנחיצות בחיבור, אבל לא נראה שעד כה היא השיגה את מטרתה. נלחמנו בה, הדפנו ונפנפנו אותה בלי להתייחס למסר, בלי לנסות להילחם בפירוד שהיא חשפה לפנינו, בלי לזהות שהאויב האמיתי שלנו הוא היחסים השבורים בינינו. לכן אנחנו צפויים לחוות עוד משברים, אולי גם מלחמות חס ושלום. אבל בטוח אסור להתייאש לרגע. אנחנו בדרך להרמוניה, ורק צריך לדבר ולדבר על זה, לא לוותר, עד שהמסר יצליח להיקלט, ותתחיל תקופה חדשה באנושות.
