מדינת ישראל מתקרבת בצעדי ענק לחמישה מיליון מחוסנים, מה שהופך את החזרה לשגרה, את סיום הסגרים ואת הפתיחה המדורגת של המשק לדבר ממשי. נכון שיש חששות מהתפרצויות מחודשות וממקרי הדבקה נוספים, אבל התיאור המוחשי של ילדים חוזרים ללמוד, של אימונים משותפים בחדרי הכושר או בילוי מענג בבית מלון או בתיאטרון – כמו גם הציור של משפחות מורחבות חוגגות יחד את ליל הסדר – עולה על כל דמיון.
אולם עם כל הכבוד לרצונם הבוער של אזרחי ישראל ולסבל המחניק שעברנו השנה, עלינו לשאול בכובד ראש, האם פתיחת השערים תיתן תוצאה טובה?
אם שואלים בעצתם של מומחים רציניים, אז קל לשמוע את החשש הגדול שעולה בקולם. הם לא רואים סוף טוב ממהלך מהיר כזה, וגם אני לא. בטח לא בפזיזות וברשלנות.
נכון לעכשיו קבלת ההחלטות נובעת בעיקר משיקולים פוליטיים של נבחרי הציבור, ופחות משיקולים בריאותיים של אנשי הרפואה. כחודש לפני הבחירות, טוב ומרשים ביותר להפגין שאנחנו מובילים צעד אחד לפני כל העולם. אבל למה להיחפז? למה למשל לא לשחרר ילדים מגיל עשר ומעלה ולראות מה קורה במשפחות? האם גוברת בהן התחלואה או לא? לא בום טראח וחוזרים לשגרה.
נכון שרבבות התחסנו, אבל עם כל הכבוד לחיסון, אנחנו לא באמת מבינים את המחלה הזאת, לא שולטים במגפה, ונראה כי הנגיף מהתל בנו יותר מאשר אנחנו מהנדסים אותו. לא עלינו, כשהמכה תיפגע בחוזקה בגיל הרך, אז אולי נשמע ונירתע מפני הסכנה הכרוכה ביציאה המהירה. אז נכון שיש דחף עצום בעם לצאת מהמצב המתיש, אבל אסור שישחקו ברצון העם ויטלטלוהו לכאן או לכאן. עצם הוויכוחים בין נבחרי העם, ערב-ערב בטלוויזיה, על האם לפתוח או לא, רק מצביעה על העובדה שכולם מכורים, קנויים, חושבים איך לגרוף לעצמם עוד הון פוליטי.
אני מבין לליבם של אותם אלה שמסירים מעליהם את האמון בממשלות, שרואים בפוליטיקאים בעלי אינטרס שמטרתם להרוויח על חשבון הציבור. אי-אפשר להתכחש ולומר שאין דברים בגו. מי שמטפס עד לראש ההנהגה צריך להיות אדם חזק
ונוקשה, גדוש באגואיזם. לכן כאן באה החובה להפריד בין הצלחה פוליטית לבין רפואה שלמה. אסור לתת למי שאינו מומחה להביע את חוות דעתו הרפואית כאילו היה איש מקצוע מן השורה הראשונה. אסור לשחק בחיי אדם.
ונוקשה, גדוש באגואיזם. לכן כאן באה החובה להפריד בין הצלחה פוליטית לבין רפואה שלמה. אסור לתת למי שאינו מומחה להביע את חוות דעתו הרפואית כאילו היה איש מקצוע מן השורה הראשונה. אסור לשחק בחיי אדם.
וכאן יקומו עליי ויגידו, יש מומחים ויש "מומחים", יש דעות לכאן ולכאן, אין שחור ולבן. מצוין! בואו נערוך קונסיליום טלוויזיוני, התייעצות משותפת של כמה רופאים ומומחים, שיקבעו יחד את הטיפול הדרוש כעת לכולם. יש עוד דעות וספקות? בבקשה, הזמינו אותם לאולפן, להביע את דעתם בשידור חי. חילוקי הדעות רק יבססו את ההחלטה, הספקות יעצימו את ההכרעה.
תנו להם להחליט על הכול. נוצר כעת מתח חריף בין מחוסנים לסרבני חיסון? עלולים להיווצר מצבים לא נעימים בין בעלי דרכון ירוק לבין מי שלא זכאים? מצוין! העלו את הספק והשאלה לבעלי מקצוע, מומחים בעלי שם, פרופסורים ודוקטורים ותיקים – לא לעסקנים או לפעילים מפלגתיים. אבל אחרי כל הוויכוחים וההתנצחויות, שיקולי הדעת וההתבוננויות העמוקות, אם ימצאו פה אחד הוכחות שהחיסון מועיל, שהוא מניב פירות טובים, אז קבלו את החלטתם המגובשת וצעדו לאורה.