"ישראל היא המעבדה של העולם", כך כינה השבוע מנכ"ל חברת התרופות "פייזר", אלברט בורלא את מדינת ישראל. גבות רבות הורמו למשמע דבריו בריאיון לרשת NBC, כי מה אנחנו, שפני ניסיונות? עכברי מעבדה?
בורלא, מדען ידוע ומכובד, יהודי יש לציין, הסביר שישראל חיסנה כבר מחצית מהאוכלוסייה עם חיסוני פייזר, ולכן הוא מקווה שתוך חודש-חודשיים ניתן יהיה לדעת, במסגרת הסכם קבלת הפרטים הסטטיסטיים על המתחסנים, אם החיסון מונע גם הדבקה. בעוד המנכ"ל משבח את ישראל ומציין אותה כדוגמה טובה ליתרונות החיסון, יש מי שמתחלחלים מדבריו.
אני מבין את החששות והפחדים, ובהחלט ייתכן שמשתמשים בנתונים שלנו כדי לפתח את המדע והרפואה, אבל לא זאת הנקודה העיקרית. בעיניי מרגע שהעם בכללו בחר בנתיב של מבצע החיסונים, אני הולך עימו, באש ובמים. באותה מידה זה יכול היה להיות החיסון הרוסי ספוטניק 5 או החיסון האמריקאי החדש מבית ג'ונסון אנד ג'ונסון, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון.
"בתוך עמי אנוכי יושבת" הוא אחד העקרונות שהתורה מלמדת. אמירה שפירושה: אני חלק מהחברה שאני חי בה ושותף להלכי הרוח של הציבור. נכון שהעם מפוצל בדעותיו, חלקו מתחסן וחלקו מתנגד, אבל אם המגמה הרווחת וההחלטה הרשמית הן להתחסן, אז אני עם כולם, כמו שאמרו חז"ל: "אל תפרוש מן הציבור".
גם אני כמו הרוב התלבטתי כשרק התחילו לדבר על אפשרות להתחסן, בגלל הידיעה שהכול סובב על אינטרסים כלכליים של תעשיית התרופות. אבל מרגע שזיהיתי שהמגמה הכללית של העם היא להתחסן, ניגשתי ללא כל היסוס. כי ללכת כתף אל כתף עם ההחלטה המרכזית של האומה זה החוסן האמיתי.
