אחרי חודש של סגר שלישי חזרו חלק מתלמידי בית הספר וילדי הגנים אל מוסדות החינוך. אולם מעבר לכל דיון לילי חפוז שדן מחדש האם לפתוח כיתות או לא, למערכת החינוך יש בעיה גדולה יותר.
מערכת החינוך – המאותגרת יותר מבין כלל המערכות הציבוריות במדינה – חולשת על פלח ניכר באוכלוסייה. אלא שהשליטה הזאת נתונה בידיים אגואיסטיות של פוליטיקאים שעסוקים במאבקי אינטרסים ובשמירה על הכיסא החם והמרופד שרכשו בעמל רב.
הכול פוליטיקה. קשה להצביע על מישהו שדאגה עמוקה בליבו לבריאות הילדים, לחינוכם ולמילוי זמנם. קשה לתת אמון באחראי התורן. היום הוא יושב במשרה שמחייבת אותו לדאוג לילדים, מחר הוא כבר דואג לכבישים או לכבשים. ולא מדובר רק על ישראל, אלא על תופעה בולטת בכל מדינה ומדינה. איפה שוכן המשרד ממשלתי שדואג לילדים מבלי להרוויח על חשבונם עוד קולות למפלגה?
לכן מצער מאוד לראות את המצב המחפיר שפוקד את הדור הצעיר ומתבהר יותר בשנה האחרונה. גדל כאן דור שלא מקבל מענה של ממש, דור שאין למבוגרים מה להציע לו, פרט למקצועות שהופכים עבורו מיותרים בעולם הולך ומשתנה.
לו הייתה קמה מערכת חינוך נכונה, שעומדת על שתי רגליים יציבות; מערכת מתוחזקת, מתעדכנת, מוכשרת, אז היינו מתחילים ליישר את הקו החינוכי העקום, היינו מתחילים לתקן את הקלקול הנוראי. אבל יש פער גדול בין הממונים במשרד החינוך לבין עובדי ההוראה, בין המורים לתלמידים – מעין ניגוד והופכיות בין הדור הצעיר לכללות הדור שמטפל בהם.
החינוך צריך להיות אתגר משותף לכולם. מנהלים, מורים והורים כאחד. אחרי הכול מרגע שהילד יצא מכותלי בית הספר או ממשבצת הזום שלו, הוא כבר בעולם אחר, בכללים אחרים, נתון להשפעות הרשתות החברתיות, לעולם מלא בפיתויים. הם כבר יעשו לילדים בית ספר, ובהיעדר שילוב ידיים מצד כל הגורמים אין ולא תהיה הצלחה.
להורים יש תפקיד מכריע בחינוך הדור. כי להסיע את הילד לבית הספר, לצייד אותו בכריכים ומחברות, ולנופף לו לשלום כשהוא נבלע בין המון הילדים, לא אומר הרבה. האכפתיות צריכה להיות כמעיין נובע. הדאגה אף פעם לא נגמרת, והמעורבות צריכה להיות מתמדת ובלתי פוסקת.
יש לא מעט הורים כאלה, אבל כולנו מקושרים בחברה אחת, והדאגה צריכה לחלחל אל כלל האוכלוסייה, צריכה להתפשט כמו וירוס חיובי ולעודד את כולם לטפל בדור הצעיר. על כל אב ואם לגשש מה קורה עם ילדם בכיתה, מה הוא לומד, עם מי הוא מתחבר, מה הוא סופג. גם אחרי הצלצול האחרון, וגם בתוך מעגל החברים שלו, וגם בינו לבין עצמו.
אם היינו מגלים ערנות וסקרנות, פועלים באחריות חברתית, מתוך חמלה מהולה בחטטנות לבבית, היינו מהר מאוד מבינים שאין תועלת של ממש בציר המרכזי של חומר הלימוד הקיים. היינו עדים לכך שהתלמידים מקבלים ידע פורמלי, השכלה בסיסית, תוכן שבמקרה הטוב נותן להם התחלה למקצוע כלשהו. אף אחד לא באמת מכין את הילדים להתקשרות הדדית, להידברות אנושית, לחיבור כנה. וכאן שורש כל הצרות.
הודות לקורונה העולם התגלה יותר ככפר גלובלי קטן, מערכת אינטגרלית החובקת בזרועותיה את כל חלקי תבל. המגפה רק חשפה את הקלקול שהיה טמון בה. לכן כמו כלל המערכות בחברה, גם מערכת החינוך מוכרחת לעדכן את גרסתה. מטרת החינוך היא לבנות אדם. מחונך ולא רק משכיל. מתחשב ולא רק ידען מופלג. אדם שנשען על יסודות מערכת הטבע המקושרת, ולא אדם שינצל את הזולת וירמוס את האחר, כמו שהתרגלנו מאות בשנים.
עם יד על הלב, האם אנחנו מרוצים מהחינוך שניתן עד כה לילדינו? האם אנחנו מרגישים בלב שלם שמערכת החינוך מעניקה את הטוב לילדינו? לא מומלץ להביט לאחור ולרצות לחזור בכוח לימים טרם המגפה. המצב הרעוע שהיה ומתהווה הוא הזדמנות פז לשינוי. בואו ננצל אותו נכון כדי לארגן מחדש את המערכת. בואו נפצח בשיח חברתי מקיף וסוחף, נדבר יחד עוד ועוד על איך צריכה להיראות מערכת החינוך, מה באמת עלינו ללמד את הדור הצעיר, שמפותח לא פחות מאיתנו?
מערכת החינוך כמעט ולא השתנתה במהותה מאז ימי המהפכה התעשייתית בשלהי המאה התשע עשרה. היא פועלת באותה התבנית שהכניסה לחדר אחד כפריים רבים שילמדו איך לעבוד כרובוטים בפסי ייצור. אבל בעולם של מפוטרים ושל מקצועות דועכים, בעולם של מובטלים ושל אתגרים חדשים, אסור לנו לעצום עיניים ולהמשיך באותה המגמה. אסור לנו להנחיל את החוויה השלילית שלנו כתלמידים לילדינו.
כדי להיטיב את החינוך בצורה מועילה עלינו לשבת על גבי ספסל הלימודים – גם אנחנו המבוגרים – וללמוד מה הטבע הסובב רוצה מאיתנו, לאיזו תצורה חדשה הוא דוחף אותנו, ובכלל, מה התכלית שלנו, של כל אחד ואחת מאיתנו ושל כולנו יחד כחברה.
כולנו, ילדים קטנים וילדים שהזקינו, עוד שואלים בהיחבא לשם מה אנחנו חיים, ועל השאלות הללו הטבע עונה גם עונה. אם נחקור את האינטגרליות והגלובליות של מערכת הטבע, נלמד על הקישוריות ההרמונית שבין כל החלקים, ניוודע שרק מין האדם מחוץ לכללי המשחק, וכאן בדיוק מתברגת החוליה החסרה של עולם החינוך.
החינוך האינטגרלי, מטרתו ללכת יד ביד עם כוח החינוך של הטבע, לפי תוכנית ההתפתחות שלו, וכך להיות שותף פעיל ומודע לתהליך שהוא מעביר את האנושות. תכליתו היא לבנות מהאדם אדם. לבנות מכלל בני האדם חברת בני אדם, ולמזג בהדרגה את כלל החברות לחברה אחת – כמו הטבע האחד.
