אם מגפת הקורונה היא האקדח שהופיע במערכה הראשונה במופע של הטבע, אז משבר המזון העולמי הצפוי הוא הירייה בסוף המערכה השלישית.
קפצנו, נחזור לתסריט המקורי, לתוכנית הבריאה שכתובה בספרי הקבלה. לטבע האינטגרלי, לכוח העליון, יש תוכנית אחת עבור התפתחות החברה האנושית, והיא להביא אותנו להיות דומים לטבע הגלובלי והאינטגרלי, להיות מקושרים בינינו ברגש ובשכל, בהבנה ובפעולה, כאיש אחד בלב אחד. תכלית התוכנית היא ללכד שמונה מיליארד בני אדם שחיים בתרבויות שונות, באזורים שונים, במנטליות הפוכה בתלות הדדית נפלאה כלפי הטבע, כלפי הכוח העליון.
הסוף הטוב מובטח, הקתרזיס יהיה באושר ועושר, אבל האם העלילה תהיה טרגית או קומית, מענגת או בלתי נסבלת? זה תלוי בנו, בקצב ההתפתחות שלנו. אם אנחנו מפתחים מודעות, לומדים ומבינים את תוכנית הטבע, נוטים לה בהתאם ליכולות הרגשיות שלנו, אז אנחנו בזרימה עם הטבע, בכפיפה אחת עם התסריט, וההצגה מהנה.
לעומת זאת, אם אנחנו מתרחקים מחוקי הטבע, נותנים חירות לאגו לעשות כרצונו, מאפשרים ליצר האנושי הגובר להתהולל באינדיבידואליות שלו, אז במידת הריחוק כך מידת הלחצים שנרגיש. והלחצים מצד הטבע מגוונים; הם יכולים לנוע ממכות קלות וצרות קטנות עד משברים עולמיים ומגפות. לטבע מנגנונים שונים לחייב אותנו לשוב לדרך הטובה והמיטיבה, דרך של חיבור לבבי והתחשבות הדדית. הכול תלוי בבחירה החופשית שלנו את נתיב ההתפתחות שלנו.
נכון לשנה האחרונה, מכיוון שכאנושות הרחקנו לכת מחוקי הטבע האינטגרליים ופעלנו לפי חוקים אגואיסטיים, אז חווינו (ועודנו חווים) זעזוע בדמות מגפה כלל-עולמית, נגיף הקורונה. אלא שלצד התמונות המחויכות של הציבור שמתחסן לקורונה, מעבר לפינה כבר מחכה לנו המכה הנמרצת הבאה: משבר כלכלי עמוק שיטלטל את המשק ויפלוט מיליונים ממעגל התעסוקה. ואם לא די לנו בזה, כמו באפקט הדומינו, המכה שאחריה היא משבר מזון. לאנשים לא יהיה כסף כדי לספק לעצמם אוכל נפש, מזון חיוני להכניס לפה כדי לשרוד.
כדי למנוע אסון כבד חובה שיקום ארגון ממשלה כלל-עולמית, מעין ארגון גג שיכלול בו עשרות ארגונים שיסתכלו קדימה וידאגו בראש ובראשונה לתזונת העולם. לחם לכל העמים. זה יהיה המפתח הראשון לחיבור נכון בין בני האדם, התשתית לחיבור נכון בין עמים ומדינות. על בסיס רשת הדאגה הזאת שתקום נוכל להרחיב את רשת הקשר, לקבע אותה ולבנות על בסיסה רשתות נוספות.
ואל תמהרו לסמן וי על תוכנית המזון העולמית של האו"ם. הם עושים רבות לטובת העולם, אבל לא חסרים להם ליקויים, והתוכנית מתמקדת בעיקר במעשה ההומניטרי – טיפול ברעב וקידום ביטחון תזונתי – אבל חסרה בה הסברה אידיאולוגית שתמנע את המכה הבאה.
לכן על אותו ארגון-על שיקום, או יצמח מתוך ארגון קיים, חלה החובה להסביר לעומק ולרוחב את תוכנית הבריאה. להביא להבנה וליישום של כל באי עולם, מגיל הרך ועד גיל הזהב, את העובדה שאנחנו חיים בעולם אינטגרלי וכל פרט חשוב כמו כולם.
לא רק בפרסום הצהרה יפה על נייר כרומו, אלא בבניית תוכניות לימוד עשירות ומערכי שיעור מגוונים; במסרים פשוטים שיחלחלו ללב כל אדם בהתאם לעולמו הפנימי ולסביבה התרבותית שעוטפת אותו, מסרים שיניעו אותו להתקשרות הדדית עם הזולת – מעל הטבע האגואיסטי שבוער בו לעשות למען ביתו ודי.
