שנת 2021 התחילה ומגפת הקורונה עדיין מדממת. מצד אחד מבצע חיסונים חסר תקדים, מצד שני אין התאוששות באופק. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה אנחנו עדיין לא מבינים את הנגיף הזה? מה הסיבה שהוא התפתח? מה הוא רוצה מאיתנו, ולמה אנחנו לא מצליחים בדרך שאנחנו נלחמים בו? מה בכלל הטבע רוצה להראות לנו דרכו?
התעמקות בספרי הקבלה תגלה לנו שהמשבר עמוק יותר מתופעה ביולוגית שנוצרה בעולם החי, ועלינו להרים את הראש מהמבחנות במעבדה ולראות שהמשבר הזה חברתי ביסודו.
החברה האנושית היא חלק אינטגרלי מהטבע הגלובלי – מקור מחצבתם של הנגיפים והמוטציות למיניהם. בטבע יש הכול, יש פלוס ומינוס, טוב ורע, וירוס ואנטי-וירוס. אלא שבשונה משאר חלקי הטבע – הדומם, הצומח והחי – שפועלים באיזון הדדי בין שני החלקים המנוגדים, המין האנושי פועל בציר שלילי אחד: אגואיזם. כל בני האדם, מי יותר ומי פחות, מבקשים לעצמם הנאה על חשבון הזולת, והיחס הזה מנתק אותם זה מזה וקורע את כולם מהמרקם השלם של הטבע.
המקום השבור והחולה מקרין לחלקים אחרים במערכת הטבע, כמו לצמחים ולבעלי החיים, ואפילו לדוממים בחלל. המקום הנגוע בקשרים אגואיסטיים מפלגים, מעורר ברמת החי את הנגיפים והמוטציות המתחדשות. אלא שטיפול נקודתי במקום שהתופעה מתגלה לא יעזור, ואת זה הטבע מוכיח לנו בסבלנות מסגר לסגר, ממוטציה למוטציה.
הטבע בדרכו מדרבן אותנו להעפיל לפסגת היחסים המתוקנים בינינו, להתעלות מעל האגו להתקשרות הכי גבוהה בטבע, "רמת המְּדַבר". ברמה האנושית הזאת אנחנו מרכיבים יחסים מתוקנים שמושתתים על התחשבות ודאגה הדדית, על נתינה ואהבה.
אפשר להרים גבה, אבל אם נרים את ערך הטוב על פני הרע, נגביר יחס אדיב על פני רוח תחרותית, נעדיף חום לבבי על פני שנאה וסלידה, אז ייווצר שדה רוחני חדש וטוב, כוח טבע עליון שישרה בינינו ויבלום בהדרגה את מעבר הנגיפים מאחד לשני. כוח החיבור ההדדי, הציר השני והמשלים לאגו, יאזן את הניגודים, ייצב את הפערים ויחסן אותנו מפני כל רע.
