הרופאים העריכו שיש לו שנה לחיות. הייתה לו מחלת ניוון שרירים, סוג של טרשת, מחלה חשוכת מרפא של מערכת העצבים, אבל הוא הבריא. התחזק ופיתח חמישה תנאים שלדעתו אדם חולה צריך להסכים כדי להבריא.
על "החולה הסופני שהבריא" שמעתי מתלמיד שלי, אחרי שנודע לו שחברו הטוב חלה באותה טרשת, והחבר נפגש עימו כדי לשמוע על גישתו ולנסות להבריא.
התנאי הראשון שהציב לו הוא לא לתפוס את עצמו כחולה, אלא כמי שמחלים מהמחלה. ואני מסכים עימו שזהו תנאי חיוני כי הוא נותן ביטחון פנימי. כמו שאמרו חכמים: "במקום שהאדם חושב – שם הוא נמצא".
התנאי השני שעליו הוא המליץ לו זה להפסיק לקרוא על המחלה בחדשות, בפורומים, בפייסבוק, ולהשתדל להחליף סביבה. גם זה תנאי נכון שממשיך את אותו עיקרון: "במקום שהאדם חושב – שם הוא נמצא".
התנאי השלישי לגישת "החולה הסופני שהבריא" הוא שאין אתמול ואין מחר, צריך לחיות את היום כאילו הוא היום היחיד, היום האחרון, וזו גישה נכונה, כמו שכתוב "איזהו עשיר – השמח בחלקו". כי כשטוב לנו בחלקנו אנחנו לא חושבים על העבר ועל העתיד, אלא אנחנו חיים בזמן הווה, כאן ועכשיו.
התנאי הרביעי שהמליץ המבריא לחולה, אם יש פעולה שקשה לו לבצע שיעשה אותה פעמיים. והתנאי החמישי והאחרון, שעליו להיות עקבי, לקבל החלטות ולהתעקש לקיים את מה שהציב לעצמו. שני התנאים האלה כמובן טובים, וכדאי לתרגל אותם לא רק בימי מחלה.
ולא רק תנאים הציב לו, אלא גם לקום בבוקר ולהודות בקול לבורא, ליקום. תחילה באופן מכני, ואז מתוך הרגל זה יגיע מהלב. ואני מסכים לגמרי, בטח שזה מבריא. גם אם אדם לא מאמין בשום דבר, הוא מנסה לכוון את עצמו כלפי החיים בצורה חיובית וזה פועל. גם לא חשוב איך קוראים לדבר שאנחנו מודים לו, יקום, בורא, זה בכל זאת הטבע שבתוכו אנחנו קיימים, אז טוב להביע שמחה על האפשרות לחשוב עליו. בחכמת הקבלה המחשבה הזו, שאפשר לתרגל אותה, נקראת כוונה.
ואיפה מיישמים את הכוונה? כלפי הזולת. מחשבות טובות כלפי כולם מחליפות וממירות את רוב הפעולות. בזה אדם מרפא את עצמו. המחשבה היא בעלת עוצמה קטלנית יותר מכל פצצת מימן שלילית, והיא מסוגלת לאחות כמו קסם ולרפא כל פגע.
המחשבה היא הכוח הנסתר שקובע את כל מה שאנחנו רואים בעולם. המחשבה הטובה לא רק תוציא לנו את המחלה מהחיים, אלא תכניס לחיים תחושת חוזק וביטחון. שנהיה בריאים.
