ערב סגר שני, ערב חג הסוכות, בעוד עם ישראל היה בשלבי עיכול של רעיון הבילוי בסוכה עם המשפחה הגרעינית, היו מי שהמריאו לחופשת בטן-גב באיי יוון הסמוכה. לא טיסה-שתיים, אלא עשרות טיסות צ'רטר של מטוסי מנהלים יוקרתיים, בתוכם עשירי האומה בדרכם להתאוורר בשמש האתונאית. הכול בסדר. לא צריך לעשות מזה סיפור עם כותרות גדולות כי גם חברות תעופה מסחריות הפעילו טיסות למי שיכול להרשות לעצמו וחשב על קנייה מראש.
כמו תמיד היו מי שהתרעמו וצקצקו בלשונם, למה הם כן ואנחנו לא. אבל לא, זה פשוט לא מעורר שום דבר טוב, הרי כל אחד היה רוצה לברוח מהסבל של להיות כלוא בבית, ואם אפשר להיפטר מסבל, אז למה לא? למה לנו לאמץ את הגישה הבולשביקית של "אם אני סובל שיסבלו איתי כולם"?
ובכלל, אם לא התחנכנו מראש על ברכי השוויון, לא הקמנו תשתית למדינה של ערבות הדדית שבה כל אחד מסתכל סביבו לראות שלכולם יש מה שהם צריכים – אז למה נמנע ממי שיש לו כסף לטוס לחו"ל? איזה רגש של שיתוף והשתתפות בנינו קודם שיש לנו מידה כזאת של עזות מצח להתעורר בטענות? מאין בכלל נובעת הגישה הקיצונית אם לא מקנאה צרופה?
אותו איש אמיד שטס לחופשה במטוסו הפרטי גדל כאן בישראל, בארץ מודרנית תחרותית רגילה. אף אחד לא טרח לספר לו על האידיאלים המקוריים של העם, על הרעיון של חיבור בין בני אדם, ובטוח שהוא לא קיבל דוגמה כזאת מאף אחד, אולי פה ושם התרשם בזמני מלחמה – אז על מה התרעומת? מה אנחנו מצפים ממנו, שישב איתנו כתף לכתף ונשיר יחד משירי קום המדינה וארץ ישראל הישנה והטובה? חוץ מזה רק אומרים שהיה פה פעם שמח, לא חיבור ולא ערבות.
ברוסיה הסתובב סיפור מפה לאוזן על אישה עשירה שבזמן המהפכה לקחו ממנה את כל מה שהיה לה. בוקר בהיר אחד היא שומעת רעש ברחוב, פותחת חלון ושואלת "מה קורה?", אז הקהל צועק לה מלמטה: "זאת מהפכה! לא רוצים שיהיו עשירים!", והיא אומרת, "חשבתי שמהפכה היא כדי שלא יהיו עניים".
זאת אומרת, אנחנו צריכים לגשת לשוויון לא מתוך עין צרה, אלא מתוך רצון שיהיה טוב לכולם. לא לרצות להוריד מישהו אם טוב לו, אלא להעלות את כולם לרמה טובה. בגישה האגואיסטית של להוריד מישהו כדי שלא יהיה לו יותר טוב ממני נהרס העולם.
כך או אחרת, עקב הקורונה שיגעון הטיסות והחופשות עוד מעט ייפסק מעצמו. אנשים ישבו במקומם וימצאו מה לעשות במקום לשוטט בערי בירה אירופאיות. הרי אין בכך מילוי מצברים של ממש. זו סתם אשליה שגורמת מהר יותר להרגשת התרוקנות. כל התרבות שלנו היא הפוך על הפוך.
בכלל "חופשה" היא המצאה די חדשה ולא טבעית. עוד לא יצא לי לראות בטבע זנים אחרים מלבד האדם שהולכים לטייל ביער אחר, בהרים שהם לא מתגוררים בהם. לא ראיתי. אכן היה לאנושות את מושג החופשה של סופי השבוע, את השבת היהודית, את ימי הראשון והשישי המקודשים של האומות השונות, אבל לא יותר. לא נראה שחופשות ארוכות מביאות מישהו לעסוק במשהו שמפתח אותו ומגלה לו את טעם החיים, שמקדם אותו לחיים עם משמעות.
חופש יכול להתקיים באותו מקום שבו אני נמצא ועם אותם אנשים סביבי, כשאני ממלא את הקשרים איתם בתובנות חדשות. אדם צריך להרגיש שהוא כל הזמן חופשי. אלא שרגש משוחרר כזה צריך להתהוות מתוך העלאת מודעות וחינוך לחיבור עם הזולת, כי אז האדם כבר לא מרגיש נטל וחובה מעיקה בתלות בינו לבין האחרים, אלא הזדמנות. הכול תלוי ביחס האדם לחברה, לסביבה, לתקופה ולתפקידו בעולם. כל הפרמטרים האלה צריכים להשתנות – והם פנימיים, בלב האדם, לא תלויים בתנאים חיצוניים, במטוסים פרטיים או בחופשות אקזוטיות.
