והנה עוד תופעה של הקורונה, מכת האנושות: בחודשים האחרונים חצו כעשרים אלף איש מאורוגוואי לארגנטינה – תופעת הגירה מוכרת וצפויה נוכח מגפות ומכות טבע כמו הקורונה. אומנם עבור ארגנטינה זו לא בעיה של ממש. יש לה מרחבים עצומים והיצע מספיק עבור ציבורים שלמים שיהגרו לשטחה.
לא רק הקורונה גורמת טלטלות, מכות טבע קשות פוקדות את האנושות ונראה שהן הולכות ומתחזקות וקהילות גדולות ייאלצו לקום עם מטלטליהן ולנוע למחוז אחר. זה עוד יקרה באסיה, באפריקה, בדרום אמריקה, עוד נחזה בזרמים שלמים של תושבים שינועו כמו להקת דגים בים ויהגרו ממקום למקום.
שינויי אקלים של קור וחום – דרך הוריקנים, רעידות אדמה, שרפות – יחייבו את האנשים לנוד ולנוע. אבל כשהמכות יצטברו יותר ויותר, וההתרוצצות העולמית תצא מגדרה, האנשים יבינו שלא הטבע שקוע בבעיה, אלא בני האדם. בתנודות הפנימיות שלהם, ביחסים ביניהם, האנשים גורמים לתנודות ענק בכדור הארץ. אנחנו עולם גלובלי, אינטגרלי, קשור בכל רבדיו – מהדומם לצומח, מהצומח לחי, מהחי לאדם, ולכן גם השינוי הקטנטן ביותר באדם, לטוב או לרע, גורם לשינויים אדירים ברחבי היקום.
עד שההבנה הזאת תחלחל למודעות, על הארגונים הבינלאומיים כמו האו"ם להיכנס ולסייע. זה תפקידם העיקרי. עד כה הם רבצו על מקומם, גייסו כספים ופרנסו בעיקר את העובדים בארגונים אלו. כעת עליהם להקדיש את מרב המאמצים לאוכלוסיות שזקוקות להם. אחרת, כמו שכבר רואים, אזרחים אקדמאים ואמידים מקדימים לזהות את הבעיה שבפתח ונוטשים למדינות אחרות – בעיה נוספת שגורמת לאותה מדינה לאבד חלק ניכר מהמוחות המבריקים ולהתרוקן מההון האנושי שלה.
כאן על המדינה לדאוג לשמר את המומחים, הרופאים, הטכנולוגים ודומיהם, להציע להם תנאים טובים יותר ולהגביל אותם לטובתה. הם לב ליבה הפועם. אבל לצד ההגבלה היא מוכרחה להביא לידיעת כולם את הקשר ההדוק של האדם לטבע. זה ירגיע את הטלטלה.
אני מקווה מאוד שבני האדם ישכילו לשמוע שלכל מכות הטבע יש פתרון אחד: אם הם יהיו קרובים יותר זה לזה, ידידותיים זה לזה, יבנו לעצמם חברה שמבוססת על ערכים טובים ונכונים, אז הם ישקמו מחדש את הטבע, ישקמו את היחסים ביניהם, יצמיחו חברה חדשה, כזאת שלאיש לא יהיה צורך לקום ולהתהלך בעולם.
