ההרעה במצב הכלכלי של אזרחים ומדינות כאחד, מאתגרת עד הקצה לא רק את תקציבי המדינות, אלא גם את התיאוריות הכלכליות, את האידאולוגיות משמאל ומימין שמלוות אותנו מאז ראשית המאה העשרים.
וירוס הקורונה ונזקיו הכלכליים האיצו תהליכים קיימים המערערים את עמודי התווך של הכלכלה המודרנית והציתו ויכוח חדש-ישן, בין מצדדי הימין הכלכלי-חברתי, הקפיטליזם המודרני, לבין תומכי השמאל הסוציאל-דמוקרטי. אבל מעל כל ויכוח אידיאולוגי לכאורה, עומדת תקוותם של כל הצדדים שניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור, לשקם את הכלכלה ולחזור לתוואי המוכר של צריכה וצמיחה.
מה שקשה לאנושות לתפוס הוא שמאחורי כל התמורות האלה, עומד הטבע, שמתוך השגחה מטרתית מנהל את כולנו, כמו אותה יד נעלמה החביבה כל כך על הכלכלנים.
איך שלא יהיה, אנחנו רואים שהטבע תמיד נע לכיוון של אחדות והתלכדות, לחיבור בין חלקים, להתקשרות ושיתוף, להתכללות ואיזון. אם כך, צריך להעלות את השאלה: האם אנחנו שותפים לטבע ופועלים בהתאם אליו?
יש שיגידו, "מה זה חשוב, להשתתף או לא להשתתף, מה שיקרה הוא מה שיהיה". ויש שאומרים, "לא, בהשתתפות עימו אפשר לחסוך צער וכאב, לזרז את ההתפתחות. כך לא נתקדם על ידי 'הטבע העיוור'. לכן בואו נלמד מה הטבע רוצה מאיתנו, וננוע יחד עם החוקים שלו בזרימה אחת; אם חוקי הטבע גורסים קשר בין כל הפרטים, בין כל החלקיקים לבניית מערכת אחת, אז בואו נשתדל להתאים גם אנחנו לאותה דרך טבע, לאותה התפתחות בחברה האנושית, וכך אולי יהיה טוב לכולם".
האינסטינקט הראשוני הוא לחשוב על תבנית מוכרת, "רגע רגע, זה מזכיר לי משהו, זה דומה ל… היי זה סוציאליזם – שמאל! זאת האידיאה – שיתוף, חלוקה, שוויון". על פניו זה נכון. אבל האמת היא שעוד לא ניסינו אף פעם חברה סוציאלית.
כי את מה שנעשה ברוסיה אי-אפשר לקחת בחשבון. זהו עַם יוצא דופן שלא התפתח לינארית. הבולשביקים סובבו אותו פתאום בלי לשאול אם הוא רוצה או לא רוצה מהפכה. זה היה עם כפרי מאוד, שאפילו לא ידע למה הוא מאמין ובמה. הולבשה עליו בכוח קִדמה, בניסיון לקפוץ ישר לסוף, בלי לתת לעם הסבר שבכוחו לפתח שאיפה עצמאית, רגש פנימי והבנה שכלית ביחסים הנדרשים לכינונה. כך קרה גם בוונצואלה, בקובה ובעוד מקומות, העולם ידע דוגמאות לסוציאליזם כוחני שנכשל שוב ושוב ולכן השאיר בו טראומה, ובצדק.
אז הגיעו האמריקאים ורצו אחרת, אבל שוב חזר אותו סיפור, הפעם הפוך. כלומר הנחתה של שיטה כלכלית-חברתית, קפיטליסטית, בלי שום הכנה וטיפול בעם. האמריקאים לא לקחו בחשבון שהתהליך דורש הכשרה חברתית, הסברה ותרגול. הם פשוט לא עשו כלום בנדון, אז העם המשיך במסלול ברירת המחדל להתנהג לפי יסודות קפיטליסטיים טבעיים, זאת אומרת אגו פשוט שגדל פרא ללא הגבלה ואיזון. ההתפתחות הטכנולוגית לא הלכה יד ביד עם ההתפתחות החברתית, והאחרונה נותרה פרימיטיבית כביום שנולדה.
היום אמריקה מתנגשת בעצמה בעוצמה פנימית עצומה: מצד אחד יש בה התפתחות טכנולוגית מדהימה עם יכולת לעשות הכול, כל מה שהיא רק רוצה. מצד שני החברה האמריקאית נותרה ברברית, חסרת כל אפשרות לחשוב על משהו טוב לעשות עם הטכנולוגיה.
וכשאין הכנה נפשית, הרצון הוא בעיקר להרוויח כמה שאפשר לעצמי גם אם זה בא בהכרח על חשבון הזולת, ממש להרוס זה את זה, כמו פרא אדם שפתאום יצא מהמערה ביער ובמקום סכין ומקל נותנים לו ביד אקדח ופצצת אטום. כלומר אמריקה יצרה גולם שקם על יוצרו, מעין מספריים שגוזרות אותה לחתיכות: להב אחד הוא הטכנולוגיה המפותחת, להב שני הוא היחסים הברבריים בין חברי האומה. הפער הזה מפצל ומשסע את האומה, ומדגיש קודם כול את הצורך בשינוי האדם והיחסים שבינו לבין זולתו כתנאי ההכרחי לשינויים כלשהם, לרבות במודל הכלכלי-חברתי.
מכאן אפשר להבין שאסור לחברה לקחת לעצמה שום שיטה, ולו היפה והנאורה ביותר, אם היא לא מוכנה להיכנס לתהליך חינוכי, ערכי, ארוך והדרגתי תוך דגש על טיפוח האדם שבאדם, השקעה ביכולות שלו להתקשר נכון עם שאר בני מינו ובהבנת הסביבה: הדומם, הצומח והחי.
מרקס הבין זאת. הוא כתב שלפני מימוש חייבים לחשוב על חינוך. הוא התנגד מאוד לחברות שחשבו שהן מוכנות לקפוץ למימוש התיאוריה שהגה. הוא ידע שהרעיון הסוציאליסטי נכון, תואם את חוקי הטבע, אבל דורש טיפוח מקדים של האדם.
על כך כתב גם בעל הסולם, הרב יהודה אשלג: "עם כל האמת שבאידיאה זו, אינני מבטיח למקבלים אותה עתה, אף קורטוב של גן עדן. ולהיפך, גיהינום גדול של צרות מובטח להם, כי העובדה החיה שבארץ רוסיה, כבר החכימה אותנו למדי. אמנם זה אינו סותר עוד את אמיתיותה של האידיאה הזאת. כי כל החיסרון שבה, הוא מפני שהיא בשבילנו עדיין פגה. כלומר, אין בני דורנו בשלים עוד מבחינה מוסרית, שיהיו יכולים לעכל במעיהם את המשטר הזה של חלוקה שווה וצודקת. כי מחוסרי זמן אנו, שעדיין לא הגענו לידי התפתחות המותאמת לקבל את הסיסמה 'מכל אחד לפי כישרונו, לכל אחד כפי צרכיו'" (עיתון "האומה").
אבל זה היה לפני מאה שנה, ואז הגיעה המגפה והטבע נכנס בעצמו לתמונה. אותו טבע שמנהל אותנו ביד נעלמה, השליך לעולם וירוס וגרם לסוג של קפיצה בזמן, סטייה מהמסלול הליניארי. הגענו לשלב שהיינו חייבים את זה, אחרת היינו מחריבים את עצמנו ואת העולם איתנו, על ידי מלחמה אטומית, או הרס שלם של הכדור.
באמצעות וירוס הקורונה, הטבע הורג ברכות את העולם הישן ומתחיל להכניס סדר בבלגן שעשינו בעצמנו בבית. הוא קצת מרחיק אותנו זה מזה כדי שלא נהרוג אחד את השני, מוריד אותנו לאט לאט מצריכת היתר. על פניו התהליך כואב, אבל אם חושבים עליו היטב, רואים עד כמה הטבע עדין ומתחשב. דמיינו מה היה יכול לקרות אם היה משאיר לנו את שלב ההתפתחות הבא.
אם לא נקשיב לקריאת הטבע, אם נמשיך לחפש פתרונות קסם במטרה להחזיר את הגלגל לאחור, יבואו אחרי הקורונה וירוסים נוספים, יארגנו אותנו מחדש, ייתנו הגדרות והגבלות שיכוונו אותנו להסתדר בצורה מתאימה להולדת שיטה כלכלית-חברתית חדשה, לקיום אנושות משותפת כעם אחד, כמו איש אחד.
הטבע ידאג לכול, ולנו נשאר רק לנסות להבין מה הוא דורש מאיתנו, לנסות להבין ולקיים. להשתדל להיות יחד, להתאמן בהבנה הדדית, לתרגל חיבור, לעודד תמיכה ושיתוף. אבל בסבלנות. לא לקפוץ ולבצע. קודם כול להבין בצורה עמוקה אילו תהליכים עלינו לעבור.
כך שאין מה לנופף בקריאות ל"מהפכה!" ושוב לכפות שינוי מן החוץ אל הפנים. ושוב לדכא את האדם, לשבור ולכופף בצעקות: "אתה חייב להשתנות!". הסדר חייב להיות הפוך, מן הפנים אל החוץ. מהפכה, אבל פנימית, בתוך בני האדם. שינוי היחס הרגשי לחיים, לטבע, וזה לזה, מתוך תפיסה שכולנו שייכים למערכת אנושית אחת, בתוך מערכת טבע כוללת. כשנרגיש יחד, נדע איך לבנות לנו חברה, ובהתאם גם כלכלה חדשה, מאוזנת וטבעית, שתאפשר את התפתחות האדם והחברה. זאת הצמיחה הרצויה, ולא זו של התוצר הכלכלי.
>> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו ישיבת כתבים
