מי יודע, בינתיים התחזיות לחורף משדרות שחור. גלים חדשים של שפעת וקורונה גם יחד, חזרה למוסדות החינוך שעלולים להתברר כמדגרות, ועסקים שימשכו לקרוס בשרשראות. ושוב נהיה מסוגרים בבתים, דואגים, מתייבשים, מדוכדכים, עם חובה להעסיק איכשהו את הילדים שתמיד בחורף יותר חולים, ואולי בקושי יוכלו להיות בבתי הספר ובגנים.
אבל, חברות וחברים, הכאב והחשש המשותפים, מסמנים את הדרך להתגבר על כל המצבים הקשים.
מה שלימדו אותנו בצבא הוא השיעור הכי חשוב לחיים. או שנהיה תלויים זה בזה, או שנהיה תלויים זה ליד זה. הכוח שלנו הוא כשאנחנו מחוברים. ולא כנגד מישהו, כמו בשעת מלחמה, אלא פשוט מחוברים. הפירוד עושה אותנו חלשים, ולכן תוקפים אותנו נגיפים מזיקים. קודם כל ברמה החברתית, עם אלימות ושחיתות ושאר מרעין בישין.
מה אנחנו מבקשים מהילדים כשהם רבים? די, תפסיקו, אתם אחים. תשתדלו לוותר קצת זה לזה, להיות טובים. עזרה הדדית היא המפתח לשרוד בין הגלים הסוערים. כי הטבע מתייחס אלינו גלובלית, כמו ישות אחת, וכל הבעיות נובעות מכך שאנחנו מצדנו מרגישים נבדלים. ימים יוכיחו, שלאף אחד לא יעזרו חגורות ביטחון וסוגים שונים של מקלטים פרטיים, וכל ההצלחה תהיה בקשרים הדדיים.
בפנינו מהפכה חברתית, והיא דורשת כוחות משותפים. מהפכה בתוך הלבבות הסגורים, בדרישה שייפתחו לכיוון האחרים. שנהיה יותר אקטיביים בבניית חיבורים טובים, עד שנרגיש שינוי חיובי ביחסים בין אנשים. המטרה היא להרגיש שאנחנו אחראים – שבחיבור בינינו יש כוח להתמודדות בכל התחומים.
חיבור בין ניגודים הוא הנוסחה שעל ידה הטבע מקדם את התפתחות החיים, וכיום האבולוציה מגיעה גם אלינו, האנשים. בעולם המקושר לא נוכל לשרוד בלי חיבורים משלימים, ולכן קירבה רגשית היא המפתח לפתרון הקשיים הקיומיים. יחד, בטוח שנוכל למצוא תחבולות. וכשנהיה יותר קרובים, נראה שהחיים מאירים לנו פנים, ויש ברכה בכל מה שאנחנו עושים.
אז מה, אחרי החגים יתחדש הכול?
רק בתנאי שנניע את מהפכת הלב עוד היום, בימות החול.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו ישיבת כתבים
