כשהלחצים גוברים ועימם גם החרדות, כשאין על מי לסמוך וגם המומחים אובדי עצות, טבעי לחלוטין שנרגיש מצוקה. תחושה של מבוי סתום, אין מוצא. אבל דווקא מתוך החשכה יכולה לקום צעקה גדולה, שתעביר אותנו מעולם מרוסק לעולם נפלא.
עתידנו הטוב תלוי בפיצוח קוד ההתקשרות הנכון בין האדם, הטבע והחברה. לכן, על המצב שמתרחש כיום כדאי להסתכל משתי נקודות מבט: האחת היא מה מתרחש בתוך ליבנו, והשנייה היא מה רוצה הטבע שיתרחש בו.
מאז פרוץ המגפה אנחנו מרגישים בלבול, עצבים, ייאוש. אין מי שיודע מה בדיוק לעשות, מהי דרך ההתמודדות הנבונה. אבל, סוף מעשה במחשבה תחילה. הטבע מצדו אינו עיוור ויש בו תוכנית התפתחות ברורה. המועיל ביותר הוא לנסות לחקור אותה, ולהתאים את עצמנו אליה. הדבר יחסוך לנו סבל וכאבי גדילה, וזהו תחום העיסוק של חכמת הקבלה.
נתחיל במבט למראה. באופן טבעי, כל אדם רוצה להיות מספר אחד. יותר טוב מאחרים. אם מישהו בסביבה יותר מאיתנו במשהו, אנחנו נעשים עצובים, ולכן באופן תת-הכרתי תמיד שואפים להוריד קצת את האחרים. תהליך ההתפתחות כולל הכרה בכך, והבנה שבעולם שבו כולם מקושרים, כפי שהראתה הקורונה היטב, השאיפה האגואיסטית להנמיך את האחרים וחוסר ההתחשבות ההדדית הורסים לנו את החיים, כי כל אחד צריך לחיות בהתגוננות מתמדת. כשהתובנה הזו תחלחל לעומק הלב שלנו, ייוולד ההכרח לשנות מהותית את אופי היחסים שבין אנשים.
במצב המתקדם יותר אנחנו נחיה בחברה טובה. בלי תחרות הורסת, בלי צורך להתגאות בכך שאני מוצלח יותר מהשכן, וכן הלאה. חברה תומכת, שלווה, שמעניקה לכל פרט ביטחון ומאפשרת לממש את הפוטנציאל הייחודי שהטבע נתן לו, לטובת כולם. תפקוד כזה יתאים לטבע הגלובלי והאינטגרלי שעוטף אותנו, ובו כל חלק משלים את האחרים לכדי מערכת הרמונית יפהפייה. התעשיות המיותרות שנועדו רק למלא את כיסי בעליהן ייעלמו מהאופק, והמין האנושי יפסיק לפגוע בסביבה האקולוגית שלא לצורך.
המעבר בין המצב של היום למצב שאמור להיות מחר, אם נקרא לו כך, עובר דרך הרגשת ייאוש. תחילה יהיה עלינו להתייאש מהתקווה שמישהו שם למעלה יכול להחזיר את העולם לקדמותו, ממשלות, מומחים, מדענים, מישהו שיבוא ויעשה קסמים שכמו יחזירו אותנו כמה חודשים לאחור. גם אם נחליף את הקברניטים שוב ושוב, וגם אחרי שנשפוך אינספור תקציבים על ניסיונות החייאה לעסקים קורסים, אי אפשר יהיה לשחזר את סדרי העולם הישן. אנחנו נרגיש שנתקענו בקיר. ננסה לשבור אותו מימין ומשמאל, אבל כלום לא יעזור. ובנקודה שהייאוש יהיה מוחלט, תבוא הצעקה. מה החיים רוצים מאיתנו, לעזאזל?!
או אז, נהיה מסוגלים לקלוט מה צריכה להיות הצורה הבאה באבולוציה של החברה, ונקבל רגש, שכל וכוח לממש אותה. אותו הטבע שיצר בנו את האגו הרע, ייתן לנו עתה תוספת כוח טוב של אהבה ונתינה. יתברר לנו שאת הקיר לא צריך לשבור, אלא לטפס מעליו אל עולם חדש ונאור. והקיר הזה, בכלל נמצא בתוכנו פנימה, קיר שיש לכל אחד בלב כלפי השני.
בעולם שמעבר לקיר כל אחד יחשוב על טובת האחר, ומתוך כך כלום לא יחסר לאיש. החיים יהיו הכי טובים שרק אפשר לחלום, והרבה יותר מזה. כי אין מי שאוהב אותנו יותר מכוח הטבע הכללי, והוא הכין עבורנו בלי סוף הנאות.
מן המקורות
"כשכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא".
"בביאת האדם אל אהבת זולתו… עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב".
"עיניהם נפתחות לראות ולהשיג את עצמם ואת כל המדרגות של החכמה והתבונה והדעת הבהירה, החמודות והנעימות עד לכלות נפש, שהוכנו להם בעולמות הרוחניים".
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו חיים חדשים 1274, מייאוש לתקווה
