לוחמי צדק? בואו נתחבר

ככל שמגפת הקורונה נמשכת והזמן עובר, הרחוב נהיה יותר סוער, מלווה בסופות, הסלמה והסתה – ותהום נפרצת בינינו. ההתפרצויות הן מעולם הרוח, הן מתפוצצות על השקפת חיים, על יחס אדם לעצמו ולאחרים. אצלנו זה עניין של צדק אידיאולוגי, לכן גם אחים מאותה משפחה יכולים לשנוא אחד את השני.

מלכתחילה הגענו ארצה לבנות ולהיבנות, בצורה שבורה, מתוך התנגשות והתנגדות בין חלקי האומה. ישראל הם עם מפותח, וכמו שאמרו חכמינו "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"; עם עתיק, יצר אגואיסטי גדול וותיק. אף אחד לא יכול לסבול את השני.ולא השכלנו להסתכל על התופעה, לחקור את פשר העניין, להפיק איזה לקח, להסיק מסקנות ולחנך נכון מכאן. למדנו על החיכוכים בינינו, אבל כעובדות היסטוריות גרידא. לכן הדור יוצא היום לרחובות ומוצא מולו שונאים מושבעים.

הדור נמצא במצב נורא, אבל "לא, הכול טוב, ילדים טובים, צריך לתת להם חופש, פתיחות, פלורליזם". גישה לא נכונה, שמשחררת ופוטרת את עצמה מאחריות חינוכית: "שונאים-שונאים אוהבים-אוהבים, הכול בסדר". לא, זה לא בסדר, זה מחייב חינוך.

חינוך פירושו להבין מאיפה הדברים נובעים, מה גורם לנו להיות כל כך אכזריים. תראו מה קורה בתקשורת, אף אחד לא נותן לשני לדבר, מישהו פותח את הפה מיד מתפרצים לדבריו בצעקות ובחוסר כבוד כאילו הוא לא קיים. יש לי ניסיון עם זה, כשהייתי בשיחות בטלוויזיה ומישהו התחיל לדבר השתתקתי כדי להקשיב. באולפן לא הבינו למה, הרי כולם צריכים לדבר בבת אחת. אבל אם כולם מדברים יחד, אף אחד לא שומע, אז בשביל מה הגעתי? את עצמי אני יכול לשמוע בבית.

בצורה כזאת אין לנו מה לנסות לדבר אחד עם השני. בינתיים עדיף שנשתוק. לדבר כדאי כאשר הצדדים מבינים, מוכנים ויודעים לאן הם צריכים להגיע, מה המטרה ובאיזו צורה, ורק אז הם נכנסים למגע. הם יודעים שמעל המחלוקות הם צריכים להגיע להבנה, לכסות על הפערים באהבה, והם צריכים לדעת איך עושים את זה, זו מתודיקה שצריך לרכוש, זה עניין של חינוך. אחרת לא. אחרת זה קרקס המיועד לתפוס תשומת לב ולזרוע הרס. לא רק שלא מלמד לאהוב, הוא מכין את האדם לשנוא, מלמד אותו לרצות להרוג.

חינוך הוא מה שבונה את האדם, ממש מפסל אותו להיות אדם. חינוך מלמד אנשים שבאו ממקור אחד של אהבה ונפלו לסכסוכים ולוויכוחים, לעלות למעלה מהשנאה. לעלות מעל תגרות רחוב למקום חדש וטוב. להתקיים כ"אדם עליון" – נזר הבריאה, כישות חברתית מפותחת, כאוסף של נטיות פנימיות, שאיפות לאהוב כמו המקור, כוחו של הטבע העליון.

איך יכול להיות שבמאה ה-21 אנשים יוצאים לרחובות כדי לשכנע זה את זה במכות, בשריפת חנויות, בשבירת זכוכיות? איך ייתכן שכך נופלות החלטות עם מי הצדק? בתקופת האבן היו החלטות מפותחות מאלה. שם היו זקנים שהיו מכובדי השבט, מקובלים על כל השבט, שהיו מורים מה לעשות. היום רק חינוך יורה לנו את הכיוון: לא אתה צודק ולא אני. הצדק נמצא למעלה מאיתנו – והוא דורש חיבור לבבי, הדדי.