מה יכול להיות טוב יותר מקריסת הערכים של העולם הישן? מהרס האגואיזם, מחורבן האהבה העצמית? כמו כל המקובלים לאורך ההיסטוריה, גם אני כל כך ציפיתי לרגע הזה, ייחלתי למעמד הזה, ופתאום, תוך חודשים ספורים, רואים כולם שהעולם הולך ונעלם, שהכול קורס לתוך עצמו.
יחסים בין בני אדם, יחסים בין בני זוג, יחסים בין הורים לילדים, בין קולגות, בין עמים ומדינות – האגו שתחזק את בסיס מערכות היחסים הללו, תדלק את הפירוד והפילוג, האגו הזה הולך ונחרב, ולו יכולתי לתרום למהלך, הייתי מסייע שלא יישאר ממנו זכר.
לא, אני לא מצטער על העולם שנעלם, ממש לא. אם כל אדם היה מרגיש ומבין שהאגו שלו הוא הגורם שמקלקל לו את כל הרגעים בחיים, שמעכיר לו את היחסים, שמצער אותו בכל הזדמנות, ומנגד, אם האדם הזה היה חוזה את המהפכה שאנחנו לקראתה, את השינוי שימוסס את הנצלנות והדורסנות האגואיסטית, שעל חורבותיהם ייבנו דאגה והתחשבות ואהבה – אז על מה היה לו להצטער? להיפך, אדם כזה היה מתרגש ומתלהב.
נכון, בינתיים אנחנו לא רואים את השינוי קורה, אבל נחיה ונראה. בינתיים אנחנו עוד בשלבי התפוררות של החיים הקודמים: אנשים ללא עבודה, ילדים ללא מסגרת לימודים, גם מי שמסודר כלכלית לא יכול לטוס לחו"ל או להתענג מהנאות הקיום. הווירוס הקטן הזה שינה לנו את החיים לחלוטין. איבדנו טעם בחיים הקודמים. איפה המכוניות, האופנה, היוקרה? אין כלום, מי באמת זקוק לזה? איפה הרצון להופיע, להתפאר, להתגנדר?
מתחת לפני השטח קורה כאן שינוי אדיר, תהליך עולמי מרתק. ברגע אחד הווירוס חתך לנו את החיים הקודמים. הולכים הערב לקונצרט? נשב בנחת בתיאטרון? נצא לחתונה? כל אירוע ובילוי, כל יציאה מדלת הבית מחייבת לעשות חשבונות רבים. ואלה לא חשבונות פשוטים, אלא חשבונות עדינים ביחס לזולת: האם לצאת בכלל? למה אני צריך לבוא במגע עם אנשים? באיזה קשר עליי לבוא איתם? האם הוא נחוץ? מתחת למעטה השמירה על הבריאות, יש שאלות עמוקות ונסתרות.
חכמת הקבלה כתבה על התהליך שצפוי לנו כמין אנושי לפרטיו, והיא מעולם לא החמיצה. היא מספרת איך מערכות החיים שלנו מוכרחות להשתנות, איך כל צורות הקשר בינינו צריכות לעבור תיקון מצורה אגואיסטית לצורה אחרת – עדיין לא אלטרואיסטית – אבל צורה אחרת, מתחשבת. המהפכה בשלביה הראשונים פשוטה יחסית: רק לא להעביר וירוס לזולת. לא שהאדם צריך לחשוש לא לחטוף וירוס מהזולת, אלא עליו לדאוג לא להעביר רע לזולת. ביחס כזה אנחנו מרכיבים מערכות יחסים חדשות, בין-אישיות וחברתיות, מהם ניצור לעצמנו חיים חדשים.
אני מבין לעומק את המהפכה הקרבה ולכן אני מרגיש את השינוי כטוב ומהותי, כרצוי ומשמעותי, ואני לא חרד. הטבע פועל עלינו בהשגחה ובסבלנות רבה. התקליט מתנגן יפה ונכון, ומיום ליום, בעקביות ובמתינות, אנחנו חווים שינויים גדולים שמקדמים אותנו לקבל טבע חדש.
מחר כבר לא יהיה כמו היום, לכן למקבלי ההחלטות קשה להנהיג ולהוביל. אבל אין מה להמתין להחלטות. אם נחשוב יותר איך להתחשב בזולת נצליח ובגדול. עצם החשיבה כלפי הזולת מכוננת מחשבה חברתית חדשה, יחס חדש לעולם. זאת צורת החשיבה של העולם החדש, האנושות של מחר.
השינוי לא בא עם פרוץ הקורונה, הוא התחיל לחלחל כבר לפני כמאה שנה. הווירוס חשף בצורה גלובלית לראשונה את השינויים שחלו בעולם. מאבקים על חירות בצרפת, על שוויון בארה"ב, על עבדות ברוסיה, על סולידריות בישראל – כל אלה הם ביטויים הדרגתיים לקראת אותה מגמה, גיחות קטנות לאורך השנים. היום אנחנו לקראת המהפכה החברתית הכוללת, מקיפה את כל העולם. מהפכה שתקבע שכולם שווים, שתאיץ בכולם להיות מקורבים ומתחשבים. המהפכה החברתית הזאת תתחולל בשכל, ברגש ובמעשה.
זו לא מהפכה בצורת ממשל, אלא בתפיסת האדם – ביחס שלו עם הזולת. מהפכה שהאדם מבין דרכה איך עליו להתייחס לאחרים, שהם כמוהו ואף חשובים ממנו. תמו הימים של אני והם, אנחנו ואתם – כעת עלינו להיות מחוברים יחד. זו לא עוד מהפכה כדי לרומם את המקופח, לחזק את החלש, להעצים את המסכן – אלא המהפכה היא בתפיסה: שנהיה כולנו כאחד, שווים, עגולים, מתחשבים.
לכן כדאי לנו לתאר את המצב הרצוי הזה יותר ויותר. לצייר את ההרמוניה של החברה העתידית. הנטייה הדקה הזאת לחשוב איך לגרום טוב לאחר, איך להתקרב נפשית לזולת היא עיקר התיקון, היא מתקנת את התפיסה שלנו וכתוצאה את המציאות עצמה.
