תקשורת חברתית, אינטראקציות חברתיות, יחסים חברתיים, נראה שאין דבר מסובך יותר מאלה. מדוע החיים בנויים באופן כזה שמצד אחד הבדידות יכולה להרוג אנשים, ומצד שני יש בינינו כל כך הרבה קצרים תקשורתיים?
לבעלי חיים מסוימים יש גם כן חיי חברה, אבל הם מנוהלים על ידי אינסטינקטים. לבני אדם, לעומת זאת, הטבע הותיר מקום לפתח בעצמם את הקשרים שלהם זה עם זה, לבנות מערכת רגשית ושכלית של יחסים, שאחר כך מתבטאת גם במעשה.
יש תרבויות שבהן הקשר בין אנשים נראה חם וקרוב, ואחרות שנראות קרירות ומרוחקות. יש אנשים שמטבעם נוטים לקירבה, וכאלה שמעדיפים לשמור מרחק. אך מה שהעיניים רואות לא בהכרח קובע את מהותו הפנימית של הקשר.
אנחנו לא ממש יודעים למדוד עד כמה האדם יוצא מעצמו לכיוון הזולת, עד כמה הוא משתתף בזולת או לא. אפילו האדם עצמו לא יודע למדוד זאת, מכל שכן מי שמביט בו מהצד. מעבר לכך, כל יום האדם הוא אדם חדש. האגו מתפתח בו כל הזמן, ומקנה לו יכולת חדשה להבין יותר את עצמו ואת האחרים, להתקרב או להתרחק מהם לפי האינטרסים המשתנים.
האינטראקציות החברתיות חשובות להתפתחות שלנו כבני אדם. ילד שיגדל ביער בין החיות, יתפתח כמו חיה. האדם חייב חיי חברה, להתקשר לאנשים, לתת להם, לקבל מהם, ובחיבור אליהם להרגיש את החיים.
הבדידות מסוכנת מאוד, כי מצד הטבע כולנו קשורים במערכת אחת. בחכמת הקבלה היא נקראת בשם "אדם הראשון". בכל אחד מאיתנו יש נקודה רגשית פנימית, שמקושרת באותה המערכת לנקודות הפנימיות של בני כל הדורות. דרך הקשר הזה אנחנו ניזונים בכוחות של חיים, ולכן אדם שחווה בדידות לאט לאט דועך.
למה אנשים מתקשים מאוד להסתדר זה עם זה? כי אחרי שהטבע יצר אותנו כמערכת אחת, קיבלנו תוספת אגו שחוללה פיצוץ במערכת. בהרגשה שלנו, היא הרחיקה אותנו זה מזה עד לקצה. לכן אנחנו חיים בתוך פלונטר, גם קשורים, גם נבדלים. אבל התסבוכת הזו נחוצה לפיתוח הכרה עצמאית עד כמה זה חשוב להתעלות מעל הטבע האגואיסטי הצר, ולהתחבר בחזרה למנגנון אחד.
כלל ראשון להתקשרות נכונה: להתחיל להתרגל לראות את האנושות כמערכת אחת. ואם כל בני האדם קשורים יחד, אז אני צריך להתייחס אליהם כמו לעצמי. זה אומר שאסור לי לנצל את הזולת לטובתי, לשנוא אותו, וכן הלאה. כל מה שלא הייתי עושה לעצמי, אסור לעשות לאחרים. מעבר לכך, צריך להיות קשר טוב, עד לרמה של אהבה שלמה בין כולם. זוהי הצורה האידיאלית והמתוקנת שאמורה להיות, אבל בכל יום שעובר העולם מתרחק ממנה עוד ועוד.
אומנם בגן הילדים אמרו לכולנו: תתנהגו יפה! גם בבית הספר חזרו על אותו דבר. ניסו להסביר שלא כדאי להרביץ או לחטוף משהו מאחרים, כי אחר כך יעשו לנו אותו דבר. עם זאת, המציאות מוכיחה שהטפת המוסר הזו שנמשכת דורות לא הפכה את החברה למקום בטוח או משופר. בתקופת הקורונה הקושי החברתי בולט שבעתיים, כשאי אפשר לעצור את שרשראות ההדבקה במציאות שבה כל אחד עושה מה שבא לו.
כדי לשרוד את המאה ה-21 עם האגו המוגבר, יידרש לנו מחקר ופיתוח של תפיסת מציאות מרמה אחרת לחלוטין, שתבוסס על גילוי מערכת הקשר הפנימי שבין אנשים. הדבר החשוב ביותר שנצטרך ללמוד הוא שהחיים נמצאים בקשר בינינו. בינך לביני, שם מסתתרים החיים האמיתיים. אם רק נחשוב בכיוון הזה יחד, כבר נתקדם במשהו לפיצוח סוד החיים.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
