בתקופות של משברים כלל-חברתיים גדולים, או באוכלוסיות שנמצאות בקשיים כלכליים כדבר שבשגרה, ילדים נדחפים בהכרח אל תוך מעגל העבודה כדי לסייע למשפחות לשרוד. זאת יכולה להיות אחת מהשלכות הקורונה, וזה יכול להיות רע מאוד. מצד שני, זה יכול להביא תועלת רבה לכולם. תלוי איך מסתכלים ולאן לוקחים את זה.
נניח למשל שניקח את ילדנו, וניתן לו שעתיים ביום לבצור ענבים, לבצע שליחויות שונות, או כל עבודה אחרת שתקשור ותערב אותו עם סביבת החיים שלו. לא יהיה בזה שום דבר נורא. נזק בטוח לא ייגרם לו מזה, ואין ספק שזה יבנה אותו לעתיד כאדם.
אם כבר אז כבר, הכי טוב יהיה לשלוח את הילדים לעזור לקשישים. זה ישפיע לטובה על כל הצדדים. בקשישים הייתה מתעוררת רכות כלפי הילדים, ובילדים היו עולות תחושות השתתפות עם המבוגרים. כולם היו חולקים בתשומת לב ובדאגה הדדית. כמובן שצריך להכין את הילדים לזה, לא סתם לזרוק אותם למים. אבל מעשה כזה יכול להיות מפרה ומועיל מאוד.
נכון, הרעיון המקורי היה שהם יעזרו בפרנסת המשפחה, ואיש לא חושב על לתת ערכים חינוכיים לילד כשהוא שולח אותו לעבוד מתוך מצוקה. כאן תפקיד הממשלה. עליה להבין את החשיבות הגדולה של עבודה כזאת, ולשלם עבורה.
בימי קורונה עסקים לא חיוניים נסגרים באופן טבעי. החברה של המאה ה-21 לא צריכה את כל אותם מותרות חומריים שפגעו בה והזיקו לטבע כולו, היא צריכה לשקם את עצמה כחברה, לטפל בקשרים המפורקים, ביחסה השבור אל הטבע. לכן דווקא ב"עסקים" חינוכיים כאלו כדאי להשקיע, הם יניבו רווחים גדולים בעלי משמעות עצומה.
אם למשל ילד יביא לקשיש שמתקשה לצאת מהבית ספר שהשאיל עבורו מהספרייה, והקשיש יקבל אותו בהוקרה עם פרוסת עוגה, כוס שתייה ושיחה נעימה, זה יהיה משמעותי לילד, הוא יבין שכך צריך העולם לפעול.
הילד לא יחשוב שבזה הוא מתפרנס, אלא שהוא עושה עבודה חברתית מועילה, ושזו נקודה גדולה לזכותו. כלומר לשלם לילדים בכסף בשום פנים לא כדאי, כי בזה אנחנו יכולים לקלקל אותם. אלא התשלום הוא משהו נעים לבטן והערכה גדולה מהחברה. ובכל זאת, את מה שהילד מרוויח מבחינת שווי כספי אפשר לרשום ברשת הכללית לחשבון המשפחה.
ומה יהיה עם הלימודים? הרי הרבה מהלימוד יעבור בהכרח לתחום הווירטואלי, ולמשפחות וחברות עניות אין תמיד מחשבים ולא חיבור לרשת. לא תהיה לנו ברירה, נהיה חייבים לספק לכל ילד בעולם אפשרות ללימוד מקוון. אפילו יהיה בהתחלה מחשב אחד לכמה משפחות, לא משנה באיזה אופן, בכל מקרה העולם מתקדם לכיוון הזה. העתיד כבר נראה לעין, ונצטרך בכל מקרה לייסד מערכת לימוד מקוונת ולהתרגל לקבל דרכה את ההשכלה שלנו ושל הילדים.
ולא פחות מכך, נצטרך לתת את הדעת על התוכן שעובר בה. כי כדי להבריא את החוליים שקפצו עלינו מתוך כך שהחברה נחלשה מאוד עקב פיצול ופערים מתגברים, צריכה מערכת הלימוד להיות מדויקת ומכוונת למטרה אחת: להביא את האנושות לאחדות. זה צריך להיות מוסד לבניית סולידריות של איחוד שכלי ורגשי דרך מגוון מקצועות הלימוד, לרוחב כל כישורי החיים.
מערכת חינוך עולמית משותפת כזאת תביא בני אדם להבין זה את זה, להיות קשורים זה לזה מבחינה רוחנית סביב כל כדור הארץ. ורצוי שלא נחכה לראות את הרעב מגיע לכל בית בעולם כדי לממש תוכנית לימודים כזאת. זאת תוכנית הטבע עבורנו, והוא ידחוף אותנו ליישומה בפועל. לכן הרבה יותר טוב אם נדון בדברים עכשיו, ונגיע אליהם בצורה הכרתית, מודעת, וילדי הקורונה יהיו הדור הראשון שיזכה להרגיש את העונג הבלתי ניתן לשיעור שנמצא בחברה מאוחדת.
