חודש עבר מאז נפגשתי עם חברי לאוניד מקרון, איש עסקים מצליח, איש העולם הגדול שרגיש לתנודות עולמיות, חברתיות וכלכליות. מה קרה בחודש הזה? אם אז היו בעולם שני מיליון חולי קורונה, היום יש שמונה מיליון חולים – פי ארבעה!
אלה נתונים מבהילים, והמספרים ממשיכים לטפס ולהכות במעצמות גדולות וחזקות. רוסיה במקום השלישי בעולם עם מספר החולים, ברזיל במקום השני עם שני מיליון חולים, ובאמריקה כבר השוו את כמות המתים מקורונה לכמות המתים במלחמת העולם הראשונה.
הפחד לאבד את החיים כבר אוחז ברבים, אבל היחס שלי לחיים שונה בתכלית. אני דווקא שר ומזמר לקראת הכניסה לעולם החדש שהולך ומתקשר לנגד עינינו – עולם גלובלי, אינטגרלי, אוניברסלי. התקווה היחידה שלי שהנחיתה התודעתית של האנושות לקראת הכניסה לעולם העגול תהיה נחיתה רכה.
מקרון הזכיר לי איך התראיינתי כשנפלו מגדלי התאומים בשנת 2001, ואמרתי שזהו הסימן הראשון לחולשה שתפקוד את אמריקה. זה לא היה חיזיון מצידי, אלא הבנת המערכת. זה לא היה אירוע יש מאין, אלא חלק מתהליך מתמשך. וזהו אחד העקרונות היסודיים של הטבע שלימדה אותי חכמת הקבלה: כל מערכת שבנויה על אגואיזם, על אהבה עצמית מופרזת שמדרבנת את האדם לרמוס את זולתו, חייבת להתחלף לאלטרואיסטית, ואין דרך לברוח משינוי כזה. אולי לא נזכה לראות את שינוי המערכת בעודנו חיים, אבל השינוי יקרה גם יקרה.
כולם מסביבי חושבים נו, מתי נסיים את המצב, נחזור לשגרה – ואולי נרוויח על הדרך, נצא עם עודף. חושבים לבנות בוטיקים של תכשיטים ומכוניות פאר, נוהים אחר אותם ערכים קודמים. האנושות כבולה בשלשלאות האגואיזם, ובקצב הזה, לא נעים לומר, נראה שטוב לאנושות להישאר עם הקורונה. היא זקוקה לה כאמצעי שמסייע לה להתפקח ולהתארגן מחדש. עזר כנגד האגו.
המגפה לא תלך לשום מקום. היא תכה בנו בגלים עונתיים, תבוא ותלך, תעלה ותרד. גם שום חיסון לא צפוי לעזור, כי הרי אנחנו מבינים, כך לפחות אני סבור, שהפתרון אינו תלוי בתרופת פלא, אלא בחובת האדם להבין את טבעו ואת יחסו לטבע ולזולת. לשם כך מופיע הווירוס הזה – תוצאה של הפרת האיזון במערכת האינטגרלית שבאה לקדם אותנו לשלב ההתפתחות הבא.
העולם שלנו אינטגרלי; מערכת סגורה הרמטית, עגולה כמו כדור. האגו של האדם מפנצ'ר את הכדור, שובר את הסדר החברתי וסודק את המערכת המקושרת בשלמות. לכן מנגד, עלינו להביא לסולידריות בין יושבי הכדור, לכוון להדדיות בין חברי האנושות לטבע הסובב. מכאן קל להתמצא במרחב ולא להתרגש משינויים.
האגואיזם ימשיך בדרכו, לא מתרגש מדבר. עובדה: סין ממשיכה לייצר צעצועים מיותרים, חלליות משוגרות לחלל, ברוסיה מסתובבים עניים ערומים ברחובות, רעבים ללחם, כשלצידם חולף רכב יוקרה בוהק. גם נגיף הקורונה, המהומות בארה"ב, גלי ההגירה באירופה, עוני וחורבן, ועוד שלל אירועים שטורפים את הסדר העולמי מצביעים על הכשלים שבדרך: על התסיסה ועל הפלגנות שגוררות את כולם למאבקים שעלולים להסתיים במלחמות עולם. הם כולם בלי יוצא מן הכלל מצביעים על הדרך היחידה שניצבת בפני האנושות: חינוך האדם.
אם נעסוק בשינוי עצמנו, ננער את התודעה הרדומה שלנו וניבנה כחברה אינטגרלית, כמו שדורש מאיתנו הטבע, אז נצליח. אם לא, הטבע האגואיסטי יגבר ונידרדר לייסורים כאלה שנהיה חייבים להשתנות ולשנות את היחס שלנו זה לזה ולטבע שלו.
הייתי חד עם מקרון כשעניתי שאני לא חושב שצריך לגעת בשום פנים בתעשיות המייצרות מוצרים חיוניים כמו מזון ולבוש. אבל צריך להסכים שדי בהן כדי לפרנס אנושות שלמה. כי אם נרצה מעל ההכרחי לנו – ובטח זה יבוא על חשבון הזולת – הטבע לא יאפשר לנו זאת. הוא יכופף לנו את הידיים לאחור.
בתוך תוכו, האדם לא צריך עושר וזהב נוצץ, הוא לא נברא עבור הון ובנייני פאר. בתוך תוכו, האדם מתקרב להבנת עצמו ולהודאה בפה מלא שהוא לא רוצה כלום, רק תנו לו חיים שלווים ופשוטים. תנו לו ארוחות טובות בסיסיות, ספקו לו דיור נאה, לבוש חם, בילוי בפארק בחיק המשפחה – והוא לא יזדקק לדבר.
אם נספק לכולם הכנסה בסיסית אוניברסלית, כל שייוותר לאדם לעשות בשעות ה"פנאי" שלו, זה לשבת על ספסל הלימודים וללמוד את היסודות של העולם האינטגרלי.
איתנו או בלעדינו זה יקרה. הטבע פועל את פועלו, מכוון אותנו כאנושות אחת לגישה בריאה ונכונה. מאותת לנו שלא חסר מזון להאכיל, לא בדים להלביש, לא מבנים לאכלס, גם לא תרופות וביטחון. יש הכול מהכול בשפע. כלום לא חסר פרט לקשר הדדי מוחלט בינינו עד כדי אהבה. זה מה שנדרש מאיתנו ללמוד. זה מה שאברהם אבינו רצה ללמד את כל יושבי בבל לפני כ-3,800 שנה, באמצעות שיטת החיבור האוניברסלית – חכמת הקבלה.
הצעד הראשון, המהותי וההכרחי עבור האנושות זה הכרת החובה בחינוך מחדש של האדם. חובה שתקום מערכת וירטואלית שתהיה נגישה לכל אדם בעולם. מערכת שתגדיל את המודעות של מי אנחנו, מה טבענו, באיזו מערכת אנחנו קיימים, ומה נדרש מאיתנו לעשות כדי לאחות במהרה את כל השברים ולשוב להרמוניה. זה יהיה עיסוק הכרחי, מחויב המציאות, שיתגמל את העובדים והלומדים בתחום. הם ייאלצו לשבת וללמוד, בעיקר להתאמן על החיבור ביניהם, להתגבש ולחוש יחד.
כנראה שבעוד חודש אחזור על דבריי. ואם להיות כנה, אני כבר לא יודע באילו מילים עליי לפנות לבני אדם, באיזה הסבר מרכך לגשת אליהם. אין באנושות מספיק כאב, הייסורים אינם צורבים והפחד מן הלא נודע עוד לא מעורר לפתוח אוזניים ולב. הפלח האינטלקטואלי באנושות עסוק בהמצאות ובחידודים משלו, השאר עסוקים בלהרוויח את לחמם, או את הונם או לשלוט. ייתכן וצריך לתת לווירוס לדגור ולפעול. ייתכן וצריך לצלול עד לקרקעית השפל ומשם לצמוח.
לבסוף חייכתי לידידי מקרון. לעת עתה, ייעצתי לו להתבונן ולשים לב מה עושה איתנו הטבע. לא להתייחס אל הטבע כאל גוף דומם חסר היגיון ומגושם – אלא כאל יצור חי ונושם שפועל בצורה מודעת, מדויקת, סלקטיבית. הטבע פיתח והוא ממשיך לפתח אותנו. לא סיימנו את האבולוציה, אלא אנחנו ממשיכים אותה, והשיא ממש לפנינו. אנחנו יכולים להמשיך לצעוד קדימה נרמסים בכוח הגס של הטבע, או להחכים ולצעוד צעד קדימה בכוחות עצמנו. להתקרב זה לזה ולגלות את הנשמה של הטבע. לנשום איתו יחד.
