פתיחת המשק הביאה גל הדבקה חדש בקורונה, גם בישראל וגם במדינות נוספות. מה זה אומר על העתיד לבוא? שנפתח ונסגור, נפתח ונסגור עד שהצרה תעבור? האמת היא שעכשיו אנחנו רואים רק קצה של קרחון, אבל הוא הולך לשנות את כל צורת החיים שהכרנו. מוכנים להפתעות?
הקורונה לא תיעלם מאיתנו, היא תישאר לאורך שנים, רק אולי בדרך תחליף צורות. לכן אנחנו צריכים לעצב את החברה והכלכלה בהתאם למציאות המתהווה. מצד אחד יש את המגבלה של ריחוק חברתי ואנחנו לא יכולים להתנהג בחופשיות אלא מוכרחים לשמור על כללי הזהירות, ומצד שני חובה להפעיל תעשיות שבלעדיהן לא נוכל לחיות כמו מזון, חשמל, גז, וכדומה.
סך כל התעשייה החיונית תספק עבודה לחלק מהציבור, אבל עשרות אחוזים מהציבור יהיו מחוסרי עבודה. תעשיות שנחשבות למותרות כמו ענף היהלומים יספגו מכה קשה עקב המשבר הכלכלי. חבל להזרים אליהן כספים, כי בקושי יהיה להן ביקוש. אחרי הפסד של זמן יקר ומשאבים רבים, וכשבמקביל כמות הנדבקים בקורונה תעלה, תבוא ההכרה שהחייאתם המלאכותית הייתה טעות גדולה.
מומחים מדברים על כך שתוך מספר חודשים אנו ניקלע למשבר כלכלי שלא ידענו כמוהו מעולם. עסקים יקרסו, אנשים יגמרו להשתמש בכל החסכונות שהיו להם בצד ולא יוכלו להחזיר הלוואות, לשלם משכנתאות או שכר דירה, וכן הלאה. בסופו של דבר, לא יהיה להם כסף לאוכל לילדים.
כאן דרושה לנו מהפכה בהגדרות. לא מיתון קשה לפנינו, אלא צורת חיים חדשה שבה רוב האוכלוסייה אינה נחוצה בשוק העבודה. גם בלי הקורונה היינו מתקדמים לזה עם התפתחות הבינה המלאכותית, אבל הקורונה האיצה את הקצב מאוד.
לכן, מדינות צריכות להשקיע בתעשיות החיוניות כדי שיוכלו בוודאות לספק לכל אדם ומשפחה את צרכי הקיום הבסיסיים ברמה סבירה. את התקציבים הציבוריים יש לשמור לדברים הללו קודם כל, ולא לזרוק אותם על תחומים שממילא יקרסו רק בגלל לחצים של אינטרסנטים.
האנשים שייפלטו משוק העבודה לא יוכלו לשבת בבית בחוסר מעש, כי מצב כזה עלול להביא תוך זמן קצר לבעיות גדולות בחיי הפרט, המשפחה והמדינה, מדיכאון ואלימות ועד למהומות ברחובות.
פתרון הבעיה יתבסס על כך שמי שאינו נחוץ בשוק העבודה, ישתלב בתהליך הכשרה שיקנה לו מעין מלגה. אנשים ילמדו על העולם החדש, יכירו את הצורך ביצירת ערבות הדדית בחברה ובאיזון עם הטבע. הלימוד יכלול גם הפעלות רבות והוא יקנה לאנשים את המיומנויות החברתיות הנדרשות כדי להתקיים בעולם מקושר הדדית: סולידריות חברתית, התחשבות באחרים ושמירה על הסביבה.
הלימוד ייחשב לתעסוקה ויוכל להתבצע גם בסביבה וירטואלית. בחלק מן הזמן ועל פי הצורך, אנשים יבצעו עבודות שונות לטובת הקהילה. מיותר לציין כי המלגה תוענק לאדם רק אם יעמוד בדרישות החברתיות והלימודיות.
עם הזמן, חלק מהאנשים יתחילו בעצמם לייצר תכנים, לכתוב, לביים, לצלם, לפתח משחקים והפעלות, להדריך אחרים וכיוצא בזה. מובן שבכל אדם טמון משהו מיוחד שביכולתו לתרום לחברה. בהדרגה, יותר ויותר אנשים יפתחו את עצמם כאנשי תוכן וכאנשי חינוך של העולם החדש, ויתרמו להתפשטות הערכים החדשים בעולם.
בדרך זו ייווצר איזון בין האנשים שמייצרים עבורנו את מה שבאמת נחוץ לקיומנו לבין האנשים שדואגים לרווחה חברתית ולאווירה חיובית. וכך, במקום שחצי מהציבור ייקלע לחוסר מעש, לתסכול ולמשברים נפשיים, אנשים יחיו חיים חברתיים יצרניים ומלאי סיפוק.
במבט קדימה, תוך מספר שנים החיים ייראו שונים מאוד. כיום לאנשים כמעט אין זמן לנשום. אנחנו חיים בריצה מתמדת, מהעבודה ישר למיטה, וחוזר חלילה. עבדות מודרנית. אבל כשהתעשייה תצטמצם וכבר לא נצטרך לעבוד כל כך הרבה שעות, יתפנה לנו זמן איכות שאותו נוכל להשקיע בפיתוח המודעות שלנו ובקידום החיים החברתיים החדשים. ואז נחווה צמיחה אמיתית – צמיחה של היחסים הטובים בינינו.
אכן כן, בפנינו מהפכה גלובלית. דרך הקורונה דוחף הטבע את המין האנושי לשלב הראשון בטרנספורמציה שלא הייתה כמוה מעולם. מיצורים שרדפו אחרי ממוטה לפני אלפי שנים כדי למצוא לעצמם מזון, דרך כל צורות המבנה החברתי-כלכלי שהחלפנו בהיסטוריה, אנו מתקרבים היום למצב שבו נהפוך מחוברים זה לזה מלב אל לב. מחכים לנו חיים מאושרים, שונים לחלוטין מכל מה שהכרנו, אבל הרבה יותר מספקים. אבולוציה קוראים לזה. מתפתחים.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכנית
פרספקטיבות גלובליות: התפרצויות קורונה חדשות
