חזרה לשגרה? אשליה. על אף ההקלות שנכנסו לתוקפן, וייכנסו עוד ועוד בהדרגה, כדאי לנו להפנים: המציאות משתנה ומתחדשת לנגד עינינו. התהליך הולך להיות ארוך מהמצופה, והנגיף הזעיר ילווה אותנו עוד חודשים רבים.
אנחנו לא חוזרים לימים שלפני הקורונה, לא! שכחו מלחזור לאותם יחסים, לאותה תעשייה, לריצה שהייתה, לחיפזון על הבוקר, למדד הדאו-ג'ונס ולמדידות בגדים חדשים. הניסיון לחזור בכוח לתבניות העבר עלול להמיט עלינו סגר ארוך יותר, יתר בידוד, בעיות בממשלה, מצוקות אזרחיות מזן חדש.
יש תנועה קלה לכיוון של הסכמה עם התובנה הזו, נטייה להטות אוזן לכך שאנחנו לא שבים לעולם הנושן ההוא אבל לרוב לא שומעים. לרוב נשמעים געגועים לנסיגה, לקוד המסחרי של "קנה ותן לקנות", לשעבוד הנפש לעבודה אינטנסיבית, להקרבת המשפחה, לשקר שהכול נפלא.
האדם הוא יצור חברתי והוא מושפע מהסובבים אותו, והחברה שבנינו הפכה מגושמת וחומרנית, אגואיסטית וחסרת חמלה. הפרנו את השקט הנפשי, את הסיפוק מצרכים חיוניים, שברנו את האמון ההדדי. מלכתחילה היסודות לחברה מאושרת אינם יכולים להיות מושתתים על שיגיון אנושי, לא על קפיטליזם או מרקסיזם, לא על עקרונות חברה מערבית או מזרחית, בשורשם תמיד דבוק לכלוך אגוצנטרי שלא בא על תיקונו, לכן יגרום בסופו סבל רב לעם שהוא מכניע תחתיו.
התוכנית היחידה שתחזיק מעמד לאורך זמן, שלא לומר לנצח, זו תוכנה שפעלה בעולם הרבה לפני שהגענו לכאן, תוכנית הטבע: בטבע אין כפייה. הטבע לא מסכים עם שעבוד, לא של הגוף ולא של הרוח. עם זאת הטבע הוא דינמי, הוא נמצא בתהליך תמידי של בנייה ופיתוח.
האנושות היא החלק בטבע שמחויב לעבור את ההתפתחות הגרנדיוזית ביותר, כך שלא לחינם התנסינו בכל כך הרבה שיטות ומשטרים שנפלו וכשלו בזה אחר זה. כולם צצו על מנת שנצבור מתוכם רשמים ואבחנות, שנסיק מהם לבסוף את המהפך התודעתי הזה, שרק על אהבת הזולת, לפי דוגמת הנתינה של הטבע, יכול העולם להתקיים.
הצעד הראשון, כמו שנקטנו בתחילת התפרצות הקורונה, זה לעצור. לבלום. להצטמצם לפעולות הכרחיות וחיוניות הקשורות למזון ולבריאות. הצעד השני הוא לפנות ללימוד הטבע שלנו: מי אנחנו? מאיזה כוח אנחנו מונעים וזזים, ומכוחה של איזו רוח נע הטבע, סובב ומתקיים? כשנשכיל ונקיש דבר מתוך דבר, נוכל לחזור. לא לסגת, אלא לחזור הביתה, אל חיק הטבע. ולא כאורחים חמסניים, אלא כחלק פעיל ומועיל.
ובינתיים מה שלא עושה השכל עושים הזמן והניסיון המר. אם בהקדם המחשבה לא נוכל להתגבר על הרצונות האגואיסטיים ובמקומם לרכוש רצונות יותר חברתיים, יותר נעלים, נצטרך לעבור עוד כמה סיבובים כואבים.
מה שלא יהיה, חוק טבע נוסף הוא שלעולם לא מורידים אלא רק מעלים. הטבע לא מחזיר דבר לאחוריו, כך שאנחנו בכל מקרה מתקדמים לקראת גמר התפתחותנו, השאלה היא הקצב שבו זה יקרה ומידת הנועם שנפיק מהתהליך.
