אז מדברים על חזרה לשגרה, אבל האם למדנו את הלקח שימנע מהווירוס הבא להגיע, וחלילה להיות קטלני הרבה יותר? רק תארו לעצמכם מה יקרה אם לא באמת נפנים את המסר ונמהר לחזור לסורנו: נעוט על החנויות בגלל הסיילים חסרי התקדים, נלך מכות בחניונים כי צריך להגיע ראשונים, נדחוף זה את זה בכל הכוח, נזריק קללות עסיסיות ישר לתוך לב הזולת, או במילים אחרות, נשחרר את האגו מהסגר ונאפשר לו להדביק את כל מי שסביבנו בהתנהגות האגואיסטית והגסה שאליה, לא נעים להודות, אנחנו כבר רגילים.
האם הטבע ירכין ראש וישתוק?
כנראה שלא. עלינו כיתה, ובהתאם לכך הטבע האינטגראלי שבתוכו כולנו חיים דורש מאיתנו לקחת אחריות. מטרתו של כל הסיבוב הזה לא היה כדי לגרום לנו לרצות לחזור לאחור, מבלי להביט קדימה. אלא ללמוד, להפנים את המסר ולהתחיל להשתנות. אם לא, אם שוב נאנוס את הטבע, נרוקן את אוצרותיו ונדחוק אותו לפינה, אם שוב נתעמר זה בזה ונקרין רע לכל הסביבה, אז לטבע לא תישאר ברירה, וכדי להחזיר את עצמו לאיזון ולמנוע אסון אקולוגי או מלחמת עולם שלישית, הוא יאלץ לחנך אותנו בתקיפות. ואז אולי הוא כבר לא ישלח וירוס סימפטי באופן יחסי.
ומי יודע מה תהיה המכה הבאה? זיהום מקורות המים על ידי וירוס נעלם שימנע מאיתנו שתייה, או פיזור נגיף חדש באוויר, שמרחק שני מטר כבר לא ימנע הדבקות? אנחנו לא רוצים לדעת, אבל לא יעזור אם ננסה לטמון ראש בחול. כאן המקום של כל אחד מאיתנו בסביבה הקטנה שלו, לשנות את היחס.
תחילה, לנהוג בעדינות עם הטבע, לצרוך הרבה פחות ולהפסיק לתת יד לתעשיינים שרואים לנגד עיניהם רק את ארנקינו הפתוחים, והמטרה הנבזית הזו מכשירה את כל האמצעים הדרכים לגזול את כספנו על חשבון הרס הכדור שלנו.
ושנית, ברמה האנושית, להתחשב, לוותר, לראות שאני לא חי לבד בעולם ויכול לרמוס את כולם בדרך למימוש רצונותיי. אלא תפקידי פה הוא לרקום רשת קשרים עדינה סביבי, שתאפשר לכוח הטוב של הטבע לזרום בינינו באין מפריע. אז הטבע ירגע ויעניק לנו מכל טובו, כי יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק. אנחנו רק צריכים לא להפריע.
