האיחוד האירופי נולד בחטא וימות בייסורים. הוא נוצר כדי לתת לאירופה יתרון תחרותי מול ארה"ב ומול סין ורוסיה המתחזקות. הוא כיוון כמעט אך ורק ליצירת שוק משותף ומטבע משותף, ולא הקדיש מחשבה להשלכות החברתיות של איחוד עמים שנמצאו במלחמה זה עם זה במשך מאות שנים.
האיחוד המוניטרי יצר מטבע רב-עוצמה אך רושש רבות מהמדינות החברות בו והותיר אותן תלויות, נואשות ומושפלות. הוא לא יצר איחוד; הוא יצר רק שנאה גדולה יותר. איחוד מוניטרי ללא סולידריות, ללא תחושה של פטריוטיזם לאומי כלל-אירופי, אינו בר-קיימא. משבר המהגרים, שגם דחף את בריטניה מחוץ לאיחוד, כמעט ופירק אותו, אולם הוא הצליח להישאר בחיים. עם זאת, נראה שמשבר הקורונה הוא מכה שהאיחוד האירופי לא ישרוד. בעיניי זה לטובה.
באופן עקרוני, איחוד הוא רעיון מעולה. זוהי הדרך הנכונה מכיוון שכל המציאות מתפתחת לעבר איחוד ושיתוף פעולה גדולים יותר. האבולוציה הובילה לאיחוד מהחלקיקים הפשוטים ביותר להרכבים של חלקיקים שיצרו אטומים, שיצרו מולקולות, שיצרו אורגניזמים וכדומה. באופן דומה, החברה האנושית התפתחה משבטים ליישובים שגדלו לערים, למחוזות, למדינות ולאימפריות.
עם זאת, יש הבדל מהותי בין אופן ההתפתחות של הטבע לבין אופן ההתפתחות של החברה האנושית. ככל שהטבע מתפתח הוא שומר על איזון והרמוניה. מושג של צריכת יתר אינו קיים בטבע מכיוון שכל בעל חיים לוקח רק את מה שהוא זקוק לו כדי לשרוד. אצל בני אדם, שבהם האגו שולט, צריכת יתר היא הגרעין של קיומנו. ככל שיש לנו יותר מאחרים כך אנו מעריכים את עצמנו יותר. לכן כברירת מחדל יש לכל ברית מניע נסתר, לעלות מעל האחר וכתוצאה מכך לפגוע במישהו אחר: באויב של הברית, באחד מחברי הברית, או בשניהם. זהו הטבע האנושי, אך הוא נוגד את העיקרון הבסיסי של האבולוציה של הטבע לפיו עליו להיות מושתת על איזון והרמוניה.
על מנת ליצור גלובליזציה מוניטרית מתמשכת, על האנשים במדינות החברות המשתתפות לבחור תחילה לעשות זאת, כלומר לבחור מרצון. זהו תהליך מעמיק ומורחב הדורש אימוץ זהות כלל-לאומית החזקה יותר מהזהות הלאומית. רק כאשר אנשים מזדהים עם הדמות הרב-לאומית יותר מאשר עם מדינת הלאום שלהם, הם יסכימו לשינוי כזה.
שום הכנה כזו לא נעשתה באירופה. כתוצאה מכך, המדינות החזקות יותר, בעקבות הטבע המובנה בהן לניצול, בזזו את הכלכלות הקטנות והחלשות יותר והשאירו אותן חסרות-כול ומבוזות. כעת, לאחר שנגיף הקורונה הכה, העוינות וחוסר האמון ביניהם צפים על פני השטח ומוכיחים כי הם אינם יכולים לסמוך זה על זה. עליהם פשוט לקבור את האיחוד הזה ולהתחיל מחדש. והצעד הראשון בכיוון הזה כרוך בחינוך ובחזרה לטפח את הכלכלות המקומיות שלהם.
אין זה אומר שמדינות אינן צריכות ליצור איחודים. נהפוך הוא, אני מאמין שבסופו של דבר, כאשר נתגבר על האנוכיות שלנו, לא נזדקק לגבולות, והרעיון של מדינת הלאום ייעלם. אולם אנחנו עדיין לא קרובים לכך. במקום זאת, עלינו להיות הגיוניים, להכיר באנוכיות שלנו ולנסות להסכים על חוקים וגבולות שירסנו את ההתנהגות הפראית שלנו ויאפשרו לכולנו לחיות בשלווה וביציבות יחסית.
בהמשך עלינו להתחיל ללמוד את חוקי הטבע, ללמוד על האחדות הקיימת בטבע, כאשר כל חלק תורם את כישוריו לכלל ומקבל מהגוף המשותף את כל מה שהוא זקוק לו כדי לשגשג. כשנגלה בהדרגה שקיום קולקטיבי הוא לא רק יותר בטוח מתחרות אינדיבידואליסטית, אלא גם הרבה יותר מתגמל, נוכל לבנות זהות משותפת בזהירות, באיטיות ובחכמה. אך זו לא תהיה זהות אירופאית, אמריקאית, רוסית או סינית, אלא זהות אנושית כלל-עולמית. עד אז עלינו לקבל ולכבד את ההבדלים בינינו.
