ציוצי ציפורים שנשמעים במקום צפירות מכוניות, בעלי חיים שממלאים את האתרים הריקים, אדמה שמשמיעה קולות בשקט שהתפשט כשדוממנו מנועים, ואוויר עכור שהפך צלול – כל אלה מובילים למסקנה המתבקשת: במקום לרוץ לתקן את העולם, מוטב שנשב בשקט וניתן לטבע לשקם את עצמו.
אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו את הטיפול והאיחוי שהטבע יעשה בהרס ובנזק שהשארנו בו, אם רק לא נשלח ידיים, אם רק לא נתערב עם כל השכל והגאווה האנושית. כדור הארץ יסתובב בצורה אחרת. השמש תאיר אחרת. הציפורים ישירו באופן שונה. הכול, הכול ישתנה. וזה יהיה מגובה ומוכח. אם אחרי זמן מה נמדוד את הפרמטרים השונים – במים, באוויר, ביבשה – נידהם לגלות את התוצאות. זה יהיה כאילו אנחנו חיים על כוכב לכת אחר.
חוץ מלשבת בשקט לא נדרש מאיתנו דבר, לא לטעת עצים, לא לשקם יערות. כלום. ממילא כל ההחלטות והפעולות שאנחנו עושים ביחס לטבע מתקבלות מתוך אותם יוצרות שהביאו עליו את כל הנזק הזה. כך שכל עוד אין לנו כלי מחשבה והרגשה אחרים, אז ברוח האִמרה המוכרת, "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", לא נוכל להביא לטבע שום תועלת.
עד אז, נלמד את תוכנית הטבע, את המגמה שלו ואת החוקים השולטים בו, ובהתאם להם נקבל תפיסה חדשה, נקלוט את העולם בצורה שונה. עלינו להוסיף לסגר מרחק פנימי נוסף: לשים עצמנו כצופים, להתבונן בפעולות הטבע על כל חלקיו וללמוד ממנו. בסוף הכול יסתדר. כמו שהיקום הסתדר מאז ומעולם בלי עזרתנו. כי לא האדם הזרים את הנהרות, לא הוא השקה בהם את הצומח והרווה בהם את החי. הטבע חי ונושם.
הצעד המעשי הראשון בהתפתחות האנושית הוא כמו שאמר הלל הזקן, "מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך". לכן מכאן והלאה נלמד להישמר לא לעשות לאחר מה שלא היינו רוצים שיעשה לנו. לא נזיק ולא נפגע. לערך הזה דוחף אותנו הטבע בשלב זה, ולנו נותר רק לשתף פעולה. כי אנחנו והטבע אחד.
אנחנו עומדים לפני פריצה היסטורית שכמוה לא הייתה מעולם. לכן כדאי לראות בתהליך החדש שינוי רצוי ומבורך, ולשחרר את הגישה שמחפשת איך להיחלץ מהמצב. כי המשבר הנוכחי בא לרומם אותנו, ואיתנו את כל הבריאה.
