הקורונה, היא כמו מכות מצרים? ואנחנו, פעם יגידו עלינו שבפסח 2020 כתבנו עוד פרק בהגדה? ובני חורין, זה מה שמחכה לנו אחרי הסגר בבתים, או שיידרשו פרטים נוספים?
נתחיל במבט-על כדי להבין לאן הדברים הולכים. כל ההתפתחות שאנחנו כבני אדם עוברים מקדמת אותנו למצב מושלם. כך מלמדת חכמת הקבלה שחוקרת את התפתחות האדם, החברה והטבע. במצב זה נהיה כולנו כמו אחד, מחוברים זה לזה באהבה וידידות. בדרך לשם יהיה עלינו לצאת מהסטטוס שמוגדר כעבדות מצרים, ולהפוך לבני חורין. באיזו עבדות מדובר? שעבוד לרצונות האגואיסטיים שמתעוררים בכל אחד ולא מאפשרים לו להתחשב באחרים.
בעידן האגו הגדול שבו אנו חיים נעשה ברור לחלוטין, שהאגו משתק מערכות והורס יחסים בכל רמה ודרג. עם זאת, לא נראה שמישהו מנסה להשתחרר ממנו, להפך, שליטת האגו רק מתעצמת. מכיוון שכך, לצורך התקדמות לאותה מטרת-על שהגדרנו, חייבות לנחות מכות על האגו.
האם מכת הקורונה קשורה לאגו האנושי? מסתבר שכן. איך בדיוק? הטבע הוא מערכת אחת אינטגרלית שכל פרטיה משלימים מארג נפלא. הגורם היחיד במערכת שאיננו אינטגרלי הוא האדם, שטבעו אגואיסטי. ככל שהאגו מתעצם האדם שואף עוד יותר לנצל הכול לטובתו, את בני האדם האחרים ואת הטבע בכלל, ובכך מנוגד לאינטגרליות של המערכת. כשהסטייה מגיעה לרף מסוים באה תגובה מערכתית מתקנת. כך הגיחה אל חיינו הקורונה, וכמו עצרה את העולם מלכת.
להיות בני חורין משמע לשדרג את הטבע שלנו, שהאגו יפסיק לנהל אותנו ולגרום לכל אחד לחשוב רק על עצמו. שנוכל לצאת משליטתו ולחשוב גם על האחרים. כמו שעכשיו אני חושב על עצמי, שאפתח יכולת לחשוב על טובת כל האנושות, ואפילו הדומם, הצומח והחי. בן חורין הוא מי שמסוגל לקחת בחשבון את כל מערכת הטבע כשלו ממש, להרגיש שבה הוא חי ולכל פרטיה הוא דואג בשווה, כמכלול אחד.
האם מכת הקורונה תקדם אותנו לידי כך? ראשית, ניתן לראות שעידן הקורונה כבר החל לשנות את האנושות. כולנו יושבים בבית, פחות הורסים את הטבע, מבררים מה באמת חיוני כדי להתקיים בטוב ומה מיותר. שנית, התפנה לנו זמן לחשוב קצת על מהות החיים, לברר עם עצמנו בשביל מה אנחנו חיים, ולנסות להבין לאיזה כיוון הטבע מפתח אותנו. כך הקורונה מביאה אותנו לחשבון נפש בנוגע לצורת החיים המודרנית.
מי זה פרעה מודל 2020? האגו, שיושב בכל אחד בפנים, לא נותן לו להתחבר עם אחרים ולהגיע לחיים רגועים. פרעה מריץ אותנו לעוד ועוד פעולות שהורסות את החיים שלנו ושל האחרים, רק כדי להרגיש שאנחנו מעל כולם. מנצחים. שולטים. מול פרעה נעמד משה, כוח קטן שמתגלה באדם ומעורר מדי פעם מחשבה: 'אנחנו חיים לא נכון'. משה מבין שההתפתחות מחייבת יחס מסוג חדש, אינטגרלי, מתחשב ואוהב, אבל פרעה אומר: 'לא אכפת לי אף אחד!'
"והגדת לבנך" אומרת ההגדה של פסח, אז מה כדאי להגיד השנה? שהקורונה מלמדת שכולנו בסירה אחת ולכן עלינו קודם כל לשמור זה על זה, ובנוסף גם להתחבר בלבבות, מעל כל ההבדלים. כדי לחסוך לנו מכות נוספות, צריך להתאים את עצמנו לאינטגרליות שבטבע, כי תהליך ההתפתחות הזה הינו מחויב המציאות.
מי יכול לעזור לנו עם העניין הזה? לסגור את הפינה עם פרעה שממאן לשחרר? רק אלוהים. בכבודו ובעצמו. הכוח הכללי שבטבע, זה שמפעיל גם את פרעה וגם את משה, המושך בחוטים של כל העלילה שנקראת חיים. אנחנו יכולים לעורר את הכוח הזה לפעולה, כך שהוא יוציא אותנו ממצרים ויהפוך אותנו להיות כאיש אחד בלב אחד. יעשה אותנו דומים לו, "יודעי טוב ורע", כלומר מבינים איך לקיים את עצמנו ואת כל המציאות בחיבור מושלם. כתוצאה מכך מערכת הטבע תתאזן, תשתקם ותבריא, ומגפת הקורונה תיעלם כלעומת שבאה.
"לשנה הבאה בירושלים הבנויה", במה בדיוק מדובר? ירושלים, מלשון יראה שלמה, מסמלת את היעד הסופי, אותה התקשרות מושלמת שאמורה להיות בין כל באי עולם. במצב נעלה כזה האדם ירא רק מדבר אחד: שמא הוא לא יוכל להשלים את כולם. כך נוצרת רשת קשר הדדי שנקראת "בית המקדש", שבתוכה מתגלה בינינו אלוהים כתכונה של אהבה ונתינה טהורה. על כך נאמר בנביא: "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" (ישעיהו נו, ז). זה לא רחוק, זה נמצא לפנינו ממש, רק קצת יותר לרצות שהדבר יתממש, והעיקר – יחד.
חג שמח!
נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו חיים חדשים 1221 – bit.ly/2UQf7zQ
