בין אם אלה מנהיגים שמדברים שאוטוטו נחזור לשגרה, או עסקנים שהפחד מהפסד ממון מדבר מגרונם, או יושבי בית שמתוך הרגל ישן מגרדות להם האצבעות לשלוף את הכרטיס מהכיס ולצאת למסע קניות – כמעט כולם שואפים לגמור כבר עם ההסגר הזה ולפרוץ לרחוב. לשתות כוס קפה במקום האהוב, ללכת למספרה, או סתם לנפוש בצימר בצפון. צר לי לאכזב, אך כלום לא יעזור. צריך להפנים שלישיבה המבודדת הזאת בבתים יש תהליך אבולוציוני שהיא צריכה להשלים, והתהליך בעיצומו.
יהיו הפוגות כמובן, ונחזור לעבוד בהדרגה, אך מסתמן שברחבי העולם הבידוד יימשך לפחות עד הקיץ, עם גלים נלווים שעוד יגיעו. מצד הטבע יש כאן מהלך של חינוך יסודי שעובר על העולם. לוקח זמן עד שאדם מתרגל לשבת ולא לעבוד, עד שהוא מתפנה לחשוב לעומק, שאולי נמאס מהטלוויזיה ומספיק מהמסכים. אלו תהליכים שהמוח והלב צריכים לעבד ולעכל.
עם זאת אפשר כבר היום לבדוק תוצאות ראשוניות, למדוד את הדופק החדש של העולם. כמה שיחות טלפון נעשות היום, האם באותה תדירות של לפני הקורונה? כמה שעות שוהים אנשים מול הטלוויזיה, ממש בכל רגע פנוי או קצת פחות? תבחנו ותראו שאיכשהו הכול יותר רדום, איטי. העולם נעשה קצת מנומנם. איך זה יכול להיות, זה אפילו מוזר, הרי לאדם יש הרבה יותר פנאי, אז מה כולם עושים בבית כל היום? עובדה, עושים פחות וזה לא משגע אף אחד.
וזה באמת מעניין איך זה עובד. יש איזו מחשבה עליונה שעוברת בעולם, מנשבת ומכניסה אותנו לאיזו שנת יופי: "תירגעו, תחשבו אחרת, תאווררו ותחליפו את המחשבות שלכם, את הרצונות, תתחילו להרגיש את החיים אחרת". יש כאן עבודה שנעשית עלינו בכל רגע מצד הכוח העליון, ועלינו רק להניח לו לפעול, לתת לו להשפיע עלינו את טובו.
אני מרגיש את הכוח עובד במציאות, ולכן איני ממהר לקבוע שכך וכך יקרה. זה לגמרי לא ענייננו. אבל אני כן מקווה שנתחיל להתבונן בנעשה בנו, ונראה שחלים בנו שינויים. שנבחין אחרי זמן מה שלא בא לנו לחזור למצב הקודם, לא דחוף לנו למלא כיסאות במטוסים, לרוץ לעבוד. להיפך, נרגיש שאם היה עכשיו יורד מאיתנו הסגר שנכפה עלינו על ידי הקורונה, חלקנו היה בוחר להישאר בדיוק כך, ברוח דומה.
נו, מה רע בחיים כאלה? אדם הולך לעבודה, עובד כמה שעות, וזה מספיק לו. עם מה שהרוויח הוא הולך לקנות את המצרכים הדרושים לקיומו ומשם הביתה, אל חיק המשפחה. יחד הם יוצאים להתאוורר, או מבלים בדירתם. למה היינו צריכים להרוויח-לבזבז-להרוויח-לבזבז? זה עוד יהיה תמוה בעינינו, לא מובן בעליל.
אני מבטיח לכם, אנחנו נצא מהתהליך הזה בצורה אחרת. לכן חכו עוד רגע, עדיין אין טעם לתכנן מה נעשה ביום שאחרי. אין לנו בינתיים יכולת להסתכל מפרספקטיבה עליונה ולצפות מה נרצה מהחיים. אין לנו עדיין את החושים החדשים להרגיש דרכם את השאיפות החדשות הניטעות בנו. לאט לאט.
