משבר הקורונה שפוקד את ארה"ב דוהר מהר מיום ליום: יותר מתים, יותר חולים, יותר מובטלים ויותר שאלות גדולות. נכון לכתיבת שורות אלה מספר הקורבנות עומד על 6,100, מספר החולים מתקרב ל-250 אלף, וקצב התמותה כבר חצה את רף האלף ביום.
טראמפ כבר הכין את הציבור האמריקאי לשבועיים קשים וכואבים שבמהלכם עשויים למות בין 240-100 אלף אמריקאים. בנוסף, מאז פרוץ המגפה, נרשמו מעל עשרה מיליון מובטלים חדשים, והמומחים צופים שמספר המובטלים יזנק עד סוף החודש לעשרים מיליון – כשלושים אחוז יותר מאשר בתקופת השפל הגדול של שנות השלושים.
אני לא רואה באופק את שלבי היציאה מהמשבר. אני גם לא רוצה לראות. הקורונה עושה עבודה נהדרת. היא מנטרלת את הקפיטליזם החזירי, מאלחשת את תרבות השפע, ומחייבת את האנושות לעשות סדר חדש בחייהם. היא לא רק משכללת את הטכנולוגיה ומדרבנת להיות צנועים וחסכוניים, אלא היא בעיקר חושפת את השינוי שנדרש לבצע ברובד עמוק יותר.
משבר הקורונה הוא לא עוד משבר אקלים, אלא הוא משבר חברתי ביסודו. זהו גילוי של האגו הגובר בכל אדם ואדם ובין כלל בני האדם. הכרה גלויה עד כמה אנחנו כחברה אנושית מפורדים איש מרעהו, ועד כמה אנחנו שונים בתכלית מהטבע הכולל. הטבע הוא מערכת חוקים קבועה ומוחלטת. הוא גלובלי, אוניברסלי ואינטגרלי. אנחנו לעומתו אגואיסטים גדולים. אומנם אנחנו חיים את העולם הגדול מקצה אל הקצה, גולשים במרחבי המרשתת, אבל עושים הכול לטובתנו, לטובת החלקה הפרטית שלנו.
ארה"ב היא הסמל המובהק לקיצוניות הזאת. זו הכלכלה הגדולה בעולם, ממלכת השוק החופשי, המעצמה שבה הפערים הגדולים ביותר, ולכן המכה בהתאם. לא כדי להכות אותה ללא רחם, אלא כדי לייצב בה קשר אנושי חדש, מדיניות פורצת דרך בתחומים של חברה, חוק ומשפט, כלכלה ועוד.
הקורונה עושה עבודה נהדרת באמריקה. מערערת את היסוד שלה, מנפצת את החלום האמריקאי. היא מכיילת אותה לעבר המטרה: להמעיט במותרות, להאט את העסקים הנצלניים, לנשום רגע ולחשוב קדימה. ככל שציפורניה החדות של הקורונה מאיימות, כך בהדרגה מתרחבת ההכרה ומתפשטת בה התובנה. מתגלים בה שכל ורגש חדשים שמכוונים באין ברירה להכיר שהטבע גדול, חזק ושולט, ועל אמריקה להכיר את חוקי הטבע וללמוד להיות חלק פעיל ומועיל במערכת.
לכן עבורי הקורונה היא לא משבר, אלא תיקון, ורגעי המשבר באמריקה לא אמורים לשבור אותה, אלא רק לכוון אותה לתקן את היחסים בין מיליוני אזרחיה המפולגים. לא לשווא אומרים שאישה שכורעת ללדת "יושבת על המשבר". היא חווה כאבים, אבל מתוך המשבר נולד תינוק, נוצרים חיים חדשים. לכן כשהאמריקאים יתאחדו ויתחברו ביניהם, יחיו בהזדהות מלאה עם הטבע, הם יגיעו לאיזון מלא ולהרמוניה. תחילה ביחסים ביניהם, וכתוצאה מכך גם ליחסים חיוביים עם יתר חלקי הטבע: הדומם, הצומח והחי.
ואם ארה"ב רוצה להישאר מעצמה במרכז העולם, היא חייבת לתת דוגמה אחרת: חברתית, אנושית, מטרתית, רוחנית. היא חייבת לבטא סולידריות וערבות הדדית מזן חדש. להפגין אמון, שיתוף פעולה והקרבה מצד הציבור. ויש לה את הכלים הדרושים לפצוח בתוכנית אחדות לאומית שתחסן אותה ותסלול דרך לכל העולם. אם רק מנהיגיה יהיו מסוגלים למשוך לאחדות את העם והחברה והממשלה, ארה"ב על כל גודלה יכולה לעשות סיבוב פרסה חד. מהפכה של ממש.
אומרים שכשאמריקה מתעטשת, העולם מתקרר. אני מקווה שאמריקה תדביק מהר את העולם בדוגמה חיובית. שתספר לעצמה ותהדהד לעולם כולו את סיפור הטבע: כשם שהעולם גלובלי, וכשם שכדור הארץ עגול, וכשם שחלקי הטבע שיד האדם אינה משגת פועלים בהרמוניה – כך על האומה האמריקאית לפעול: בשוויון יחסי, בדאגה לכל איש ואישה, בתחרות בריאה, בדוגמה לנתינה ובסיפורי גבורה של הקרבה למען החברה. אם אמריקה תנצל בחכמה את השבר שמתגלה בה, היא תוביל את האנושות כולה ללידה חדשה.
