הטעות המרכזית במשבר הקורונה היא ההנחה שתיכף זה עובר. זה לא עובר ולא תיכף. העולם הישן נגמר, והתחילה תקופת מעבר לעולם אחר, לא מוכר. האם יהיה לנו נעים בדרך או שנחווה אותה כשוק עמוק, זה כבר תלוי בהבנת השינוי האבולוציוני שמתרחש ממש עכשיו.
העולם של מחר ייבנה על קוד התקשרות חדש בין האדם, החברה והטבע. כמו כל שאר היצורים במערכת הטבע, גם מין האדם יידרש לשמור על איזון. כלומר, לקחת מסביבתו רק את מה שהוא צריך כדי להתקיים, ולא יותר.
הטבע יהפוך להיות מעין רגולטור, שדרך מכות כאלה ואחרות יצמצם את עולם העסקים רק למה שחיוני לתפקוד החיים. כל שאר העסקים יקרסו, גם אם יוזרמו להם משאבים, כי מבחינת הטבע הם מעמיסים על המערכת האקולוגית לחינם. במקביל, הצרכים של ציבור הלקוחות ישתנו, ואנשים ישילו מחייהם המון דברים מיותרים. החיים יהפכו להיות פשוטים יותר, טבעיים, בלי הגזמות וניפוחים מלאכותיים שדחפו לנו המשווקים.
כמו בשעת מלחמה, החשוב ביותר עכשיו זה להיערך לאספקת צרכי קיום בסיסיים לכל אדם ולכל משפחה. אנשים שיוכלו להשתתף במלאכה יש בשפע, כשהאבטלה בשיאה. אם נשקיע חברתית בדאגה לקיום נורמלי של כולם, מיד נראה ברכה במעשינו, כי הכיוון יתאים למגמת ההתפתחות שאליה דוחף הטבע אותנו.
באבולוציה האנושית, אנחנו מתקדמים בלית ברירה ליחסים שוויוניים יותר, אינטגרליים, לחברה שבה האדם ישאב סיפוק לא מזה שיש לנו בבנק יותר מכולם, אלא מכך שהוא תורם את חלקו לבניית חיים טובים לכולם. חברה שיש בה תמיכה וערבות הדדית, אפילו אהבה בין בני אדם. חברה שבה יורגש איזון בין האדם, החברה והטבע, ושפע אינסופי יזרום בין הלבבות הפתוחים של כולם.
או אז נגלה שרק לשם כך נוצרנו מלכתחילה, וזה יהיה הכי כיף בעולם.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בישיבת הכתבים
