כולם רוצים שינוי. מעטים מוכנים להשתנות. ככה אני רואה את מגמת החזרה לשגרה. קצת הפסקנו לנצל את הטבע וכבר הדומם, הצומח והחי השתקמו. אולם מה לגבינו, דרגת המדבר? האם שיקמנו את היחס שלנו לצריכה העודפת שמכלה את משאבי הטבע? האם שיקמנו את היחס שלנו זה לזה? הרי היריבות, השנאה והקנאה בינינו הן אלו שדוחפות אותנו להתחרות זה בזה ללא גבול, ולכלות את משאבי הטבע. אם לא השתננו, או אפילו שאלנו את עצמנו במה עלינו להשתנות, איך יבוא שינוי?
אני מבין שזה קשה להשתנות, אלא תחת הנסיבות הלוחצות, בלית ברירה. אבל אנחנו לא לבד. יש לנו זה את זה. אנחנו יכולים ביחד לדון ולהחליט לאיזו צורת יחסים חדשה אנחנו רוצים להתקדם. וחוץ מזה יש לנו שותף נוסף. הטבע עצמו. יש בו כוח שיקום אדיר אם רק מתקדמים לעבר האיזון עימו, לבניית חיים יותר מתחשבים, יותר רציונאליים, יותר מכירים בתלות ההדדית שבינינו ודואגים לכל המערכת שכולנו חלקים בה. זה השינוי התפיסתי שנדרש מאיתנו, והוא בהישג ידינו, אם רק נרצה בו יחד.
