רבים מאיתנו נמצאים היום בחשש לאיבוד פרנסה, בדאגה על בריאות הקרובים ובניסיון להסתגל למציאות חדשה של בידוד והסגר. אבל המשבר שנכפה עלינו יכול להתברר גם כהזדמנות מיוחדת שאילו נדע לנצל אותה נכון, לא רק שנחזיר לחיינו יציבות וביטחון אלא גם נגלה עולם חדש ונפלא העומד ממש לפתחנו.
מגיפת הקורונה תפסה אותנו די בהפתעה. בהתחלה עוד חשבנו שהיא כנראה תחלוף עם בוא הקיץ, אבל היום נשמעות תחזיות פסימיות בהרבה. קצב הנדבקים ממשיך לעלות ולממשלות לא נותרה ברירה אלא להכריז על מצב חירום גלובלי.
נכון להיום ההשפעות של המגיפה על החברה האנושית הן הרבה יותר מרחיקות לכת מהתפשטות המחלה עצמה. השפעות אלה ניכרות במערכת הפיננסית, בפוליטיקה, במערכות החינוך ובתרבות הפנאי.
נגיף זעיר שהחל את דרכו ככל הנראה בשוק הדגים של העיר הסינית ווהאן הביא לנפילות חדות בבורסות של העולם, לפיטורים המוניים, הפסקת פעילות של מוסדות חינוך, סגירת גבולות וצווי בידוד. אפקט בלתי נתפס בזמנים בהם האנושות לא היתה כה מקושרת כפי שהיא היום.
שתי תובנות שאנו יכולים להסיק לאור התפשטות המגיפה:
אנו קשורים ותלויים אחד בשני הרבה יותר ממה שחשבנו.
המערכות הכלכליות והחברתיות שבנינו הן הרבה יותר שבריריות מכפי שתיארנו לעצמנו.
חוקי העולם המקושר בו אנו חיים מתחילים להזכיר יותר את חוקיה של מערכת כאוטית שבה לפי עקרון "אפקט הפרפר" הכל תלוי וקשור בהכל.
ההגדרה למושג 'מערכת כאוטית' מאת חיים ברק ממכון ויצמן למדע:
"מערכת כאוטית הינה מערכת שיש לה מעין רגישות אם נשנה את תנאי ההתחלה שלה. כלומר אם נשנה, בצורה קטנה, פרמטר מסוים במערכת, הדבר עלול לגרום לכך שלא נצליח לחזות את תוצאותיה". (מקור הציטוט)
את הרגישות המערכתית הזו אנו מכירים לא מהיום. כבר כמה שנים מתבהר לנו כיצד אף ממשלה או חברה לא יכולה לבצע שום פעולה בלי שההשלכות יחזרו אליה בדרך בלתי צפויה. התלות הזאת באה לידי ביטוי בכך שמשבר כלכלי במדינה מסוימת עלול להביא את כל העולם לטלטלה ומלחמה שפורצת באזור מבודד יכולה להביא לבצורת ומזג אוויר קיצוני באזורים מרוחקים ממנו בהרבה.
התפשטות הקורונה היא כאמור ביטוי נוסף לחוקי העולם המקושר שאותם אנחנו עדיין לא מכירים אבל בהחלט מרגישים כיצד הם מתחילים ללחוץ עלינו יותר ויותר.
איך הגענו עד הלום
האמונה ביכולת להבטיח לעצמנו חיים טובים הניעה אותנו במהלך ההיסטוריה לפתח מערכות חברתיות מורכבות, קשרים כלכליים, טכנולוגיה ומדע. אך בסופו של דבר מצאנו את עצמנו במבוי סתום, תחת תלות הדדית שיצרנו במו ידינו מבלי שיש לנו את הכלים והכישורים הנדרשים להתנהלות נכונה איתה.
לראשונה במהלך כל ההתפתחות האנושית, אנו מתחילים להכיר בכך שניצב מולנו אתגר מסוג חדש. אם פעם נצרכנו להתגבר על מכשולי החיים באמצעות פיתוח המדינה, הכלכלה, הצבא והטכנולוגיה, היום אנו מבינים שבשביל לשרוד בתוך הרשת הגלובלית עלינו לפתח מערכת יחסים בריאה וטובה בכל המישורים, החל מיחסי מדינות ועסקים ועד ליחסי שכנים ומשפחה.
היטיב לתמצת נקודה זו פרופ' דניס גאובר, זוכה פרס נובל לפיזיקה:
עד כה האדם ניצב כנגד הטבע. מעתה, יתייצב כנגד הטבע שלו עצמו.
מחשבים מסלול מחדש
בעקבות ההנחיות של מערכת הבריאות מצאנו את עצמנו בהפוגה ממירוץ העכברים של קריירה ותרבות הצריכה. כעת, כאשר מלית ברירה אנו נאלצים להישאר בבית יש לנו הזדמנות להתקרב יותר למשפחה ולהרהר יחד במה שבאמת חשוב לנו בחיים ומה טיב היחסים הבריאים שהיינו רוצים שישרו בחברה שלנו.
אחרי שגילינו שאנחנו לא כאלה חזקים מול הטבע כפי שחשבנו, כדאי לנו להתחיל ללמוד מהו אותו הטבע שסובב ושולט עלינו ועל פי איזה חוקים הוא מתנהל.
"הבט עמוק עמוק אל תוך הטבע ואז תבין הכל יותר טוב".
אלברט איינשטיין.
הטבע פועל כמערכת אחידה על פי חוקים מדויקים כאשר לכל פרט מוגדר תפקיד מיוחד בשמירה על האיזון הכללי. אף שהפרטים שונים ואולי אפילו מנוגדים זה מזה בתפקידם, כל אחד מהם בדרכו שלו תורם להמשך גדילה והתפתחות של המערכת כולה.
גם כשאנו צופים על המאבקים והתחרויות שבטבע, מובן לנו מתוך ראייה כללית יותר, שיש בהם נחיצות גדולה. למשל הטורפים היבשתיים והימיים כגון הזאבים והכרישים משחקים תפקיד חשוב בשמירה על בריאות שאר החיות בכך שהם טורפים דווקא את החיות החולות והפצועות. האדם אגב הוא זה שמעדיף לצוד את החיות הבריאות יותר.
צורת הקשרים בה נמצאת החברה האנושית מנוגדת לצורת הקשרים שיש במערכות הטבע. בעוד שבטבע הכל פועל לשם הבריאות והאיזון הכללי, במערכות הקשרים שלנו שולט העיקרון בו כל אחד שואף לנצל את הזולת לטובת התועלת האישית והצרה שלו. לא בכדי רק האדם הוא היצור היחיד שהורס את אזור המחייה הטבעי שלו, גורם להיעלמות מינים רבים אחרים ומעמיד גם את עצמו בסכנה קיומית.
בשונה מן החיות והצמחים, במין האדם לא פועל כוח שמאזן את הנטייה האגואיסטית ההרסנית שלו. לא קיים בנו דחף אינסטינקטיבי טבעי להתחבר בקשרים טובים ואפילו הנטייה המקורית הזו שירשנו מהחיות הולכת ומתפוגגת במשך הזמן.
אבל טעות לחשוב שהאדם והטבע נפרדים אחד מהשני. גם אנחנו חלק מאותה מערכת שנקראת 'הטבע'. וכפי שכל היצורים מסודרים על ידי הטבע באיזון וקשר הדדי נכון, כך בטבע ישנה מטרה להביא גם אותנו לצורת קיום מאוזנת והרמונית.
הנגיף שיהפוך אותנו לבני אדם
ידוע שהנגיפים גם הם משחקים תפקיד משמעותי וחיוני במערכת הטבע. חתן פרס נובל סלבדור לוריא כתב אודות השפעת הנגיפים על האבולוציה:
האם אין עלינו לסבור, שהנגיפים, המסוגלים להתאחד עם גנום תאי ואז להיפרד ממנו, הם למעשה היחידות והתהליך שבמהלך האבולוציה יצרו את התבניות הגנטיות המוצלחות העומדות בבסיס כל התאים החיים?
את הקו הזה המשיך פרופ' לואיס פ' וילאריל, מנהל המרכז לחקר נגיפים באוניברסיטת קליפורניה באירוויין, בחיבור הנקרא "האם הנגיפים יכלו להפוך אותנו לבני אדם".
מחקר אחר מאוניברסיטת לונד בסקנדינביה מתאר את התפקיד המכריע של הנגיפים ביצירת רשתות מורכבות המאפיינות את המוח שלנו.
נגיף הקורונה מתפרץ דווקא בעידן בו האנושות החלה להרגיש שהיא קיימת ברשת אחת. האם גם כאן הטבע פועל כדי לעצב את המשך ההתפתחות שלנו לדרגה חדשה?
האדם הוא היצור היחיד שיש לו מחשבה מפותחת והיחיד שיכול לחקור את העבר ולבצע תכנון לעתיד. לכן גם המעבר שלנו לדרגת ההתפתחות הבאה חייב להיעשות מתוך מודעות והכרה ולא באופן אינסטינקטיבי כפי שזה קורה בעולם החי והצומח.
כנראה שבטבע ישנה חכמה אותה אנו לא מכירים והיא זאת שמכוונת אותנו ומצפה שנעשה בעצמנו את הצעד לעבר צורת קיום מתקדמת יותר.
לא בכדי ציין אלברט איינשטיין את הדבר הבא:
"כל מי שמעורב ברצינות בחקירה המדעית משתכנע בהדרגה שבחוקי היקום מתגלמת רוח – רוח נעלה לאין שיעור מזו של האדם".
ארכיון איינשטיין, 54-834
הביולוגית ד"ר אליזבת סאטוריס היטיבה לתאר בספרה "הביולוגיה של הגלובליזציה" שהתהליך אותו האנושות עוברת בפיתוח קשרי תלות הדדית והכרת הרע שיש בקשרים הלא נכונים דרך משברים שונים הוא תהליך ביולוגי וטבעי של מין האדם.
היעד שאליו הטבע מכוון ומפתח אותנו הינה צורת קיום הרמונית בה הקשרים והתלות בינינו לאחרים תעבוד לטובתנו. במקום לשאוף לנצל אחד את השני נחיה בשאיפה להיטיב אחד עם השני עד כמה שניתן.
ניתוק לשם חיבור
מגיפת הקורונה מאלצת אותנו לנתק מגע, להתבודד, לסגור גבולות, להקפיא את הייצור ולצמצם פעילות עסקית. כלומר לנתק את הקשרים הקודמים שהיו לנו.
אפשר לראות בזה כרוז שהגיע מהטבע כדי לעורר אותנו לבנות קשרים מסוג אחר.
ככל שנפנים זאת מהר יותר ונתחיל לנווט את ההתפתחות שלנו לקראת התאמה עם חוקי העולם המקושר כך נביא מהר יותר בריאות ואיזון לחברה האנושית.
האפשרות הגרועה היא שנמשיך במגמה של הפרת חוקי העולם המקושר עד שבכל זאת הצרות והבעיות הגדולות יגרמו לנו בדרך הקשה להבין מהי צורת ההתקשרות הנכונה שהטבע דורש מאיתנו.
לכן יחד עם המאמץ הבינלאומי המשותף להתמודדות עם המגיפה, נדרש מאמץ בינלאומי נוסף לבניית מערכת חינוכית לכל האנושות שתאפשר פיתוח של הכישורים הנדרשים להתמודדות מול האתגרים של העולם המקושר.
חינוך לעולם חדש
לא רק לנגיפים יש אופי ויראלי אלא גם למחשבות, הרגלים והתנהגויות. הדברים האלה ידועים במחקר כבר כמה שנים ותוארו בהרחבה במחקרם של ניקולאס כריסטאקיס וג'יימס פאולר שפורסם בספר "מחוברים".
מטרת מערכת החינוך העולמית שתיבנה היא לפתח בנו יכולת להדביק אחד את השני ביחס טוב והתחשבות הדדית מעל כל ההבדלים שיש בין בני אדם.
נגיפים של התחשבות ודאגה לזולת צריכים להתפשט סביב כל כדור הארץ. בשביל ליצור תנאים לויראליות חיובית כזו, עלינו לגייס את מיטב המומחים ולהשתמש בכל הידע והטכנולוגיה שצברנו כדי לפתח מערכות הסברה וחינוך מתאימות.
זהו הפרויקט העיקרי שהאנושות צריכה לעסוק בו. המימוש יכול להיות אפשרי דרך מדיה ותקשורת, מוסדות חינוך, מקומות עבודה וקורסי הכשרה. המטרה היא לעשות כל שנדרש כדי להביא את הגישה לקהלים הרחבים ביותר בצורה שכולם יוכלו לתפוס ולהרגיש את הנחיצות והערך הטוב שבה.
התוצאה הרצויה של המהלכים האלה תבוא לידי ביטוי בירידה של הלחץ והחרדה היומיומית, חזרה של הרגשת הקהילתיות והמשפחה, עלייה במצב הרוח וחיזוק המערכת החיסונית.
הקשרים הטובים שבינינו יאפשרו לנו לחוות את החיים כפי שעדיין לא הכרנו ויבטיחו לנו בריאות וביטחון.
שנהיה בריאים ונגיד תודה לקורונה על עזרתה לפקוח לנו את העיניים.
