גוף אחד

כששמעתי לראשונה על הנגיף שפרץ בסין, חשבתי לעצמי כמו כל אגואיסט מצוי, "מסכנים הסינים, אבל טוב שזה רחוק מאיתנו". עד מהרה הבנתי עד כמה שטעיתי… כמו זכוכית שנתקעת עמוק ברגל והכאב מורגש בכל הגוף ולא רק במקום הפצוע, כך גם אנחנו מצאנו את עצמנו באחת, קשורים לגוף אחד, בין אם אנו רוצים בכך ובין אם לאו.

רבים חושבים, כבר היו מגפות בעולם, במה מיוחד מצבנו כיום? התשובה היא בגלובליות של המכה. מעולם לא מצאנו את עצמנו תחת צרה משותפת עולמית כזאת. לכן עלינו להגיב אליה בצורה גלובלית. וכאן שורש הבעיה. אמנם הגלובליזציה במחוזותינו כבר מספר עשורים, אבל אנחנו בתוך תוכנו עדיין מסתכלים על העולם בצורה אינדיבידואלית צרה.

באיחוד האירופי, גרמניה, הולנד ופינלנד, מתנגדות להקמת תקציב משותף להתמודדות עם המגפה, במקומות רבים בעולם הוחלט שלא לייצא ציוד מגן עבור צוותי רפואה, ולשמור את המלאים לשימוש פנימי בלבד. מנגד, רוסיה שלחה מטוס עם סיוע רפואי לארה"ב, אולם ככל הנראה מדובר בתעמולה שמוסקבה תנצל כדי ללחוץ על וושינגטון להסיר את הסנקציות.

עדיין לא הפנמנו שכולנו כגוף אחד! ככל שנמהר להפנים זאת ולהתנהג כך, ייטב לנו. לא רק כי נוכל למגר את המגפה במהירות, אלא גם נבנה כאן חברה חדשה, צודקת יותר, "כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות", כותב בעל הסולם, כבר לפני 80 שנה, במאמרו השלום בעולם, "ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו".

נשמע רחוק ובלתי אפשרי? זה משום שלא לקחנו בחשבון את יכולת השיקום של הטבע, שיבוא לעזרתנו. ממש כמו שלא חשבנו שתוך זמן קצר כל כך, הטבע ישקם את החור באוזן, יחדש את האוויר ויחזיר את החיות לשטחיהם הטבעיים, כך גם כלפינו, אם רק נעשה צעד קטן לקראת התפיסה שכולנו משפחה אחת, מהר מאוד נקבל סיוע מהטבע ונמצא דרכים שלא דימיינו שקיימות לממש זאת בפועל. אנחנו נמצאים בפתחו של עולם חדש, בואו נבוא לקראתו כמו שהוא בא לקראתנו.