ארץ חדשה

רוב המובטלים הם צעירים. עבודה אין, כסף אין, תקווה אין. למה הקורונה הרסה את כל התכנונים? או שאין שום סיבה לרצף המקרים, או שאנחנו לא קולטים את המסרים.

אחרי הצבא ארזנו תרמילים, ויצאנו לעולם בלי כרטיס חזרה. הלכנו לחפש את גן עדן, את הפנאן של החיים. פגשנו אנשים יפים, עשינו חיבורים מדהימים. רקדנו את החיים. הבטחנו לעצמנו שלא נהפוך גם אנחנו להיות בורגנים.

מתישהו חזרנו למרוץ, נשטפנו עם הזרם, כנועים לנהלים. אלה החיים הריאליים, אמרו כולם סביבנו, הרציניים. התעטפנו בעולם שבו הצלחה של אחד נבנית על הרס האחרים. זה הסטנדרט, אלה החוקים. ומי שלא עומד בפורמט, נזרק אל הקרשים. רצנו גם אנחנו, לא להיות אחרונים. וכך זרמו להם מאורעות החיים, עשו אותנו אפורים.

ופתאום, בום לפנים. הווירוס חדר לכל המנגנונים, כמו תוכנה לשיבוש תהליכים. את כל המוכר הוא זורק לים, ומשאיר אותנו המומים. מה מכאן? מכאן יש רק מפלט אחד, לארוז שוב, ולצאת למסע אל ארץ חדשה.

היא לא נמצאת במרחק של טיסה, אלא בין הלבבות שלנו חבויה. יש בה הרמוניה והשלמה בין בני אדם, יש בה זרימה עם הטבע, שכולו מחובר ומאוחד. החוקים בה אחרים, חוקים אינטגרליים. החברה בה אחרת, חברה אינטגרלית. האנשים בה אחרים, אנשים אינטגרליים.

אין עתיד בעולם שהיה, הדור הצעיר צריך ללמוד בנייה. לא של מגדלי דירות, אלא של עולם הפוך ממש. ודווקא כאן אפשר לבנות אותו, בישראל. מרכז הפיתוח והמחקר של האנושות.

ארץ חדשה יכולה להיות רק ארץ של התחשבות ושל השלמה. ארץ שתהיה מיוסדת על החוק הכללי בבריאה: ואהבת לרעך כמוך. ההנאות בה יהיו מרמה חדשה, ויתבססו על חיבור בין ניגודים, מיזוג בין הפכים. מה שחסר באחד האחר ישלים, ופתאום נראה שאנחנו תמונת פאזל יפהפייה. הרבה יותר משקיעה או זריחה, מכל פלאי הטבע.

כל הצעירים שפתאום אבודים בלי כסף לשכר דירה ובלי עבודה, כדאי להקים עבורם מסלולי הכשרה שישלבו בין מגורים, השכלה ותעסוקה.

רעיון לדוגמה: בתי המלון שעומדים ריקים, אפשר להפוך אותם למעונות שבהם יגורו הצעירים, כמו סטודנטים. במהלך היום הם ילמדו על העולם החדש שאותו הם צריכים לבנות, ויתחילו בתרגול מעשי של התקשרויות מאיכות חדשה בין אנשים. בסוף שבוע, יהיה עליהם לעמוד במבחנים, כדי לוודא התקדמות. במקביל ולפי הצורך, הם יעבדו זמן מה במשרות חיוניות שנחוצות למשק. תמורת כל זה הם יקבלו מלגת קיום, והרוח החדשה שתירקם ביניהם תהפוך להיות המשאב החשוב ביותר לבניית החברה החדשה.

אם כן, במקום להתנגש בלי סוף זה בזה, ולחפש אשמים בצרה שנפלה על כולנו כאחד, כדאי ללמוד לאן מוליכה אותנו התקופה. הטבע שלח לנו הזמנה לעולם חדש ונשגב. עולם שבו מתוך חיבור בינינו נרגיש את זיו השכינה, עולם שבו נשקה זה את זה ממעיין האהבה.