למרבה הצער, מה שצפינו אכן קורה, ובקצב מהיר מהמצופה. ישראל מוכת קורונה. בצה"ל כבר עובדים על בתי חולים שדה, ובכל זאת יש איזו הרגשה שהנתונים הללו עוברים ליד האוזן הישראלית.
ילדים מפונקים תמיד חושבים: זה יעבור. אימא עכשיו צועקת, אחר כך תירגע. ושוב היא תחבק ותנשק, תיתן ממתקים ומילה טובה. אבל אצל אימא טבע זה לא עובד ככה. לטבע אין פשרות ואין סליחות. אין רחמים ואין הנחות. יש חוקים ויש התפתחות.
כמו שכל חלקי הטבע מחוברים באינטגרליות משלימה, כך יצטרכו בסוף גם בני האדם ללמוד לתפקד. מה נעבור בדרך, זו השאלה היחידה. כמה מכות וסבל עוד יעברו על בשרינו, עד שנקלוט שמבחינת הטבע כולנו כמו אחד. מי שיכול להדגים לאנושות איך נראה חיבור נכון בין שונים הוא עם ישראל, אבל מפני שהמצב בארץ הולך בדיוק לכיוון ההפוך, אין בינתיים שום תקווה לטוב.
היחס של מגזרים שונים לסגר ממחיש היטב את הבעיה. כל אחד רואה רק את הנוחות שלו, ואף מדגיש בכוחניות שהוא יעשה מה שהוא מאמין בו. נקודה. לא אכפת לו איך זה ישפיע על האחרים, וגם לא אכפת לו מה יהיה איתו מחר. היום ככה טוב לו, אז זהו. סוף פסוק. נגמר. לאן אפשר להתקדם עם גישה כזאת? רק להכחדה עצמית.
בלי מהפכה פנימית ביחס בין אדם לאדם, לא יעזור לנו שום דבר. בלי פיתוח הרגשה שכולנו מקושרים במערכת אחת ולכן פגיעה בזולת מזיקה לך יותר מאשר פגיעה בעצמך, לא יהיה שום חיסון ושום תרופה. גם אם יחמירו את הסגר, וגם אם כולם יקפידו ללכת עם מסכה, הרוח השלילית ששורה באוויר תמשיך לעשות את ישראל חולה. המבט האגואיסטי הצר הוא שאוכל אותנו מבפנים, ממש כמו סרטן.
התפשטות הווירוס היא רק תמונת מראה של התפשטות רוח רעה. סימפטום של שנאה, זלזול, דחייה. טבעי שזה נמצא בין יהודים, כי לכל אחד מאיתנו יש אגו עד השמיים, אבל האמת היא שזה ניתן לנו כחומר גלם לעבודה. בלי שכמעט תקבור אותנו שנאת חינם, לא נוכל ללמוד מה זה אומר לפתח אהבה. למי שחושב אחרת ממך, למי שדעתו נראית נגדך. אהבה לזולת, לרחוק, לזר.
למה? כי בלי זה אי אפשר לתפקד בעולם כל כך מקושר. אנחנו תקועים יחד באותה סירה, והיחס שלך אליי יטביע גם אותך.
חגיגה של יצר רע, זה מה שהולך עכשיו במדינה. ברור לכול שהמצב איום ונורא, אך אין מי שיעצור את הקריסה. לא בפוליטיקה הקטנה, ולא בשדרות העם. איש הישר בעיניו יעשה, וכל דאלים גבר. כמו אלכוהוליסט שהרופאים אומרים לו, זהו, עוד כוס אחת והכבד שלך נגמר, אתה שותה את זה אתה מת מחר – אבל הוא בכל זאת לא מסוגל לעצור את עצמו.
עשרת ימי תשובה? זמן למבט במראה.
ואהבת? לרעך.
ודאגת? לא רק למגזר שלך.
