בצהרי יום כיפור קוראים את סיפורו האלגורי של יונה הנביא. השנה יש בו ללמד על הדרך לעצירת הקורונה.
תקציר העלילה: אלוהים שולח את יונה להחזיר למוטב את אנשי נינווה. יונה אומר אין מצב, ובורח לים על אונייה. מתחילה סערה גדולה, המלחים מטילים גורל ומגלים שזה בגלל יונה. הוא לוקח אחריות, מבקש שישליכו אותו לים, והסערה נרגעת. לווייתן בולע אותו, יונה מבטיח להשתפר, והלוויתן מקיא אותו אל היבשה. יונה הולך לנינווה, ומצליח להשיב אותם "אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם".
הנמשל: אם אתה נושא בקרבך משימה, בסוף יעלו עליך. כמו איכוני שב"כ, רק מדויק יותר. ואפילו אם אתה לא מודע למה שיש בתוכך, הגורל ייפול עליך. ויונה, זה אני, את ואתה, בני האומה הישראלית. היינו אמורים לקדם את האנושות למצב טוב יותר, אבל בינתיים כל הסערות באות בגללנו. קוביד 19, ומי יודע מה עוד בדרך.
תיקון יבוא כשישראל תאיר את העולם עם דוגמת חיים של חסד, אהבה וחיבור בין ניגודים. או אז יהיה בנו כוח טוב, ויזרום דרכנו לאומות האחרות. הים ישקוט מזעפו, הקורונה תסתלק מאיתנו כלעומת שבאה, והאנושות תבוא לכאן ללמוד את התרופה.
בהדרגה, שכל ורגש חדשים יתגלו בנו, והעולם יקבל שדרוג. ממציאות רעה של אגואיזם צר, למציאות של התחשבות והדדיות. כמו מארג החיים בטבע, שמתפתח מתוך אינטגרליות והשלמה. בסוף תהיה פה חגיגה, והיא תלויה רק בפיתוח קשר והכרה. כי כשבני האדם יתחברו ללב אחד, נגלה בו את השלמות והנצחיות שבבריאה.
בריאות, כל טוב, ושנה טובה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן