אחד הפיתויים שזימן לנו הסגר בבית הוא שהייה ממושכת מול מסכים, בפרט בין קורי העכביש הווירטואליים של הרשתות החברתיות. ואם חסר במה לצפות אז לאחרונה התפרסם סרט דוקומנטרי בשם "מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית". לא צפיתי בו, אבל סיפרו לי עליו.
הסרט בוחן את עליית המדיה החברתית ואת הנזק שנגרם לחברה האנושית, תוך התמקדות בניצול המשתמשים שלה למטרות רווח כספי באמצעות מעקב קפיטליסטי וכריית מידע, דרך העיצוב המהפנט שנועד לטפח התמכרויות, ועד להשפעה חולנית על בריאות הנפש. יש עוד, אבל די באלה בתור התחלה.
ואם יש ספק לגבי המידע, אז יושבים להם רגל על רגל מתכנים ועובדים בכירים לשעבר בחברות הענק כמו גוגל, פייסבוק, אינסטגרם ועוד, ומתארים בפשטות כיצד עשו לילות כימים כדי שמיליוני גולשים לא ירצו ולא יוכלו להתנתק לשבריר שנייה ממלתעות המרחב הווירטואלי.
הם התפכחו בוקר בהיר והחליטו לחשוף את הנושא ולשתף את הציבור – מה שלא אהוד על צוקרברג וחבריו – אבל גם אם נזכיר לאדם יומיום על תחלואות הרשת ועד כמה שהוא שקוע בריקנות פנימית ולכן ניזון מתוכן רדוד ושטוף במניפולציות, עד כמה הוא אפוף בתחושת מציאות מעוותת ודעתו מוסחת, דבר לא ישתנה.
קל להשתלט על המוח שלנו, להטות את דעתנו, כי אילו מעצורים יש לאדם הממוצע? אילו מערכות בדיקה, נורות בקרה, אותות אזהרה יש באדם? בתוכו יושב ילד קטן שמניע את הראש ימינה ושמאלה בהתאם למי שמשכנע אותו יותר, מי שגדול, חזק, משפיע, צועק יותר. הלוא כך בנויה החברה? הלוא כך בנויות מדינות, חברות? קבוצות לחץ ותאגידי ענק? כך תמיד היה. הכול נע לפי מאזן כוחות, אז מה פתאום שנרים את הראש מהגלילה האינסופית ונעלה קול צעקה? תמים מי שחושב שלא עובדים עליו. גם הסרט שיוצא נגדם – הוא עוד אבן בדרך הסלולה למקסם השווא הווירטואלי הזה.
אני לא רואה בזה קלקול של ממש, כי מראש יצר האדם רע מנעוריו, אז התקווה היא שמינוס על מינוס יוליד פלוס, קלקול על קלקול יוליד תיקון. גם סיפורי ההתמכרות הקשה ושאר מיני התחלואות שעולות מן הרשת לא באמת מדאיגות, כי אחרי הכול יש הנהגה נוספת בעולם – עליונה יותר מגוגל ומשאר המערכות המשוכללות המונעות בידי מוחות צעירים ומבריקים.
לכן, לא הייתי שש לרוץ ולסגור, למחות או להתנתק. אני לא חושב שזה אפשרי בכלל, ולא מאמין שזו הדרך. אלא לצד התופעה השלילית שקיימת חשוב להשתדל לייצר תופעה חדשה ומקבילה, חיובית ומועילה, שתעורר שאלות משמעותיות על פני הגלישה של החיים; שאלות כמו: בשביל מה חיים, מה הטעם בחיים, מה מהות ומטרת החיים. אחרי הכול, פייסבוק לא מנהלת את החיים ואת המוות, לכן יש עוד לאן לשאוף.
בינתיים ההנהגה העליונה, מערכת הטבע, הרשת החברתית של היקום כולו מעבירה אותנו בתהליך שנקרא "הכרת הרע" – הכרה בטבע האגואיסטי הרע, בכוח המפריד והמפלג, באויב המשטין והמקטרג שכולנו משועבדים לו. ככל שנכיר יותר ברע כך נקדים לפקוח עיניים ונראה בבירור שאנחנו נלחצים לעבר קיר גדול, לתובנה חדה וברורה שבידינו היכולת לעשות שינוי לטובה. ככל שנזהה מראש את גבול האגו האנושי, נאתר את קצה יכולתו, אז השינוי ייראה כל כך פשוט. אם לא נכיר ברע, אז נחווה על בשרנו עוד ועוד רע, עד שנפתח את האוזניים, ובהדרגה גם את הלב, ונבין שבאמת לא נותרה לנו ברירה אלא פשוט לרסן את הטבע האנושי.
כתוב ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", על אחת כמה וכמה חבר'ה צעירים שהנייד מחובר להם לידיים והם מעריכים את העולם לפי כמות הלייקים. לכן, כדי להתיר את האדם מהכבלים שקושרים אותו בעבותות לעולם הווירטואלי, עלינו לבנות פלטפורמה ייחודית שתרים את האדם מתוך עצמו, שתציע לו אלטרנטיבה שלא חלם עליה.
נראה כי המשימה הזאת גדולה על כולנו, כי מי ילך להתחרות מחר בפייסבוק? אבל בינתיים כולנו כאן, קופצים מפוסט לפוסט, צמאים לתוכן שימלא את הרעב הפנימי, אז בואו נשתמש ברשתות החברתיות בתור מעבדה, ונלמד מי אנחנו, ממה אנחנו עשויים. כי בלי להבין את המנגנון שמפעיל אותנו לא נדע לשלוט בו לעולם, הוא תמיד ישלוט בנו, וכל סיבוב או מהלך שננסה לעשות נגדו יצא לרעתנו.
לכן טוב יהיה לעודד גם יצירת תכנים חיוביים ברולטת התכנים – לא סכריניים ללא תכלית – אלא כאלה שמראים ומלמדים את האדם על הטבע שלו, איך לרסן את האגו, איך להשתמש בו לטובת החברה. תכנים איכותיים שיגבירו את החיבור בינינו על פני האגו המפלג, את הרגשת היחד במרחב הווירטואלי המבודד. קשר יפה וחיבור לבבי ימלאו את כולנו. כי ככה זה ברשתות חברתיות, כמו גם ברשתות האנושיות, כשכולם מתחברים יחד מתעורר כוח חיובי, כוח של חיבור, כוח שמפוגג את מסך העשן, כוח שמתיר כל דילמה וספק, ומגלה את הטוב החבוי שקושר בין כולם.
