אומנם הקורונה היא מכה גדולה מאוד עבור האנושות, אך נראה שזו רק ההתחלה. בכל העולם לא נראה זיק של הבנה למה קיבלנו את המכה הזאת, בשביל מה, אילו שינויים עלינו לעשות. האנושות לא מסכימה אפילו להתנזר מהחיים הקודמים.
בתהליך הזה יש כמה שלבים, כמה הבחנות שהעולם צריך לעבור. הראשונה היא להפסיק לרצות לחזור לחיים שהיו לנו לפני הקורונה, להסכים שלא מסתכלים אחורה. אפילו אם תהיה לנו אפשרות לחזור, עלינו להיות כבר מיואשים מלרוץ, לעבוד, לבזבז, להתחרות זה בזה, לא לרצות בכך יותר. בין כה וכה צורת החיים הקודמת הובילה את העולם לאבדון, למוות, אז בשביל מה לחזור אליה? בוודאי שלא.
השלב השני הוא להתחיל לברר אלו חיים חדשים אנחנו רואים לפנינו. איזה עולם חדש אנחנו רוצים? מה אנחנו מעוניינים לבנות ולהשיג? איך ניצור עולם שיש בו יחס טוב בין אנשים, שהאיזון האקולוגי נשמר? אנחנו רוצים לצאת לנופש, לטוס, לבלות, להיות עם חברים, לשמור על הבריאות שלנו – הכול, אז איך לבנות את החיים נכון? יש לנו שכל וכוחות, לא חסר לנו כלום. עלינו רק להשתמש בקורונה שמטלטלת אותנו כדי לבנות חיים חדשים, טובים ויפים.
אני לא רואה חשבון נכון באף מקום בעולם, באף אומה, מדינה, אף ארגון בינלאומי כמו האו"ם או אונסק"ו שמדבר כך, שאומר "חבר'ה, קיבלנו פה הזדמנות. המכה הזאת מגיעה מהטבע שעוצר אותנו מההתפתחות הנוכחית, מההרס של כדור הארץ. בואו נשתדל לבנות את החיים שלנו בצורה טובה".
אנחנו אפילו לא מתחילים לחשוב לכיוון הזה, לא מסוגלים לצאת מהקופסה, לדמיין משהו אחר, אלא רק משקיעים מאמצים בלחזור לשגרה, מה היה טוב בה? היינו חיים בידיעה שתוך עשר-עשרים שנה נגמור את כדור הארץ. תראו מה שקורה בטבע, שרפות, מגפות, הצפות, סופות צונאמי.
ועכשיו, מסגר לסגר, אנחנו כבר יותר רגועים ושקטים, לא אונסים את הטבע כמו קודם, גם לא את החברה האנושית. אני חושב שדווקא נעבור את החורף בצורה רגועה ויפה יותר, שלא יהיו מכות מצד הטבע. זה יקרה באופן טבעי כתוצאה מהשינוי שלנו, זה לא נס משמיים.
אני מקווה שבקרוב נתחיל לראות שינוי ביחס של האנושות לכל מה שמתרחש ולא נצטרך לקבל מכות גדולות יותר. אם נצעד מתוך הבנה ורצון לעבר השינוי המיוחל, נעשה זאת בצורה נעימה וקלה ונזכה לחיים חדשים, מאוזנים וטובים.
