אהלן אימא יקרה. אני יודעת כמה חיכית לשלוח את הילד המתוק שלך עם ילקוט חדש לבית הספר, להביט בו בחיוך אוהב, ושניכם יחד תרגישו שהחיים חוזרים למסלול שפוי, שהכול יהיה בסדר.
אני גם יודעת שלמרות שאף אחד לא אוהב לשמוע דברים לא טובים, לך יש את הכוח להסתכל לאמת בעיניים ולהתמודד איתה. את חייבת – בשבילו.
האמת היא שהקורונה לא תיעלם, וגם לא נצליח איכשהו להמשיך את החיים לצידה. אם לא נתפוס את עצמנו בזמן, הקורונה תפגע בנו ובכל היקרים לנו, מבוגרים וצעירים.
הקורונה היא לא מגפה חולפת. קורה פה משהו גדול יותר. למה המכה הזאת נחתה עלינו? כי הטבע שם ברקס לדהרה המטורפת שלנו אל פי התהום. אם נתעלם מהאזהרה הברורה שקיבלנו, הקורונה תתחלף במכה חזקה וכואבת יותר. בבקשה בואי נעצור עכשיו.
החיים שלנו הפכו לטרלול אגואיסטי חסר גבולות שנע בין הפגנה זועמת לקטטה המונית, בין התעללות בפעוטות לאונס קטינות. אנחנו לא רואים בעיניים את הזולת. במרוץ להצלחה, קריירה, כסף ומימוש עצמי, איבדנו צלם אנוש.
למזלנו, הטבע מתערב כמו אימא מגוננת ובא לעצור אותנו בעזרת הקורונה, להביא אותנו להיות מאוזנים ומחוברים כמו כל חלקי הטבע. במקום להבין שזה לטובתנו ולחטוף את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים ולעשות שינוי, אנחנו מתעקשות להמשיך ב"שגרה". אבל זה לא ילך, הקורונה לא תניח לנו להמשיך, וטוב שכך.
אימא יקרה, בואי ניקח נשימה, נחשוב מה פספסנו, איפה טעינו. בואי נארגן את החיים שלנו מחדש כמו שצריך. הדבר היחיד שחסר לנו הוא חיבור, קשרים טובים וחמים בין בני אדם.
אם נדאג זה לזה, נשמור לא להדביק אף אחד, נעזור למי שאין לו מה לאכול, נבנה חברה שהיא כמו משפחה אחת גדולה, וברוח הזאת נחנך את הילדים שלנו – פלאים יקרו פה. לא רק הקורונה תיעלם אלא כל הצרות, האסונות, הפילוג והשנאה ייעלמו.
זה התפקיד שלנו, הנשים והאימהות. אף אחד בממשלה לא יעשה את העבודה במקומנו. אנחנו חייבות – בשבילם.
